מיטב בסקירת על המשבר באיטליה: לפי שנה וחצי, כאשר עלו לראש סדר היום בעיות החוב של מספר מדינות ריבוניות אירופיות, נולד קיצור חדש בשם PIIGS, האות הלטינית ’I’ מופיעה פעמיים בקיצור והיא מהווה את האות הראשונית בשמותיהן של המדינות Ireland ו-Italy. עם זאת, באופן שלהערכתנו היה די ברור, ההתייחסות לאיטליה הייתה מועטה ביותר. עד לשבוע האחרון.
הסיבה הבסיסית, שבגינה הוכנסה איטליה לקבוצה המפוקפקת, הייתה רמת החוב הציבורי הגבוהה של המדינה כ-120% מהתוצר (גודלו של המשק האיטלקי הוא כ-2.1 טריליון דולר).
דווקא הגירעון הממשלתי של איטליה הוא לא הבעיה המרכזית. לראיה, הוא עמד בשנת 2010 ברמה של 4.6% שהיא נמוכה מממוצע מדינות האירו (6.0%) והאיחוד האירופי (6.4%), ואף נמוכה מאשר ממוצע 3 המדינות הגדולות האחרות בגוש האירו (גרמניה – 3.3%, צרפת – 7% וספרד- 9.2%).
יתר על כן, היעד הרשמי של קובעי המדיניות באיטליה הוא להביא את הגירעון לרמה של 3% בשנת 2012, כלומר, בהחלט לא יעד בלתי ניתן להשגה בהינתן הסביבה הפיסקלית והעסקית הנוכחית. עם זאת, ברור כי החוב הגבוה במונחי תוצר מהווה נטל משמעותי בכל האמור לניהול המדיניות הכלכלית וגם ביחס המשקיעים לאיגרות החוב של איטליה.
לפיכך, על איטליה יהיה לקצץ כ-5% מהתוצר במהלך 4 השנים הבאות, בכדי רק לשמר את רמת החוב הציבורי ברמתו הנוכחית. זהו המהלך שברלוסקוני מנסה לקדם בימים האחרונים ואף די בהצלחה
מבחינת יכול החזר החוב – הצמיחה – כאן התמונה היא די עגומה וככל הנראה זהו עקב אכילס של המשק האיטלקי והסיבה להתנפלות הפתאומית על המשק.
בעקבות המשבר העולמי ב-2008 איבד המשק 7% צמיחה. מאז, המשק צמח ב-2% בלבד. כלומר, לא השיב לעצמו את אבדן הצמיחה. יתר על כן, ברבע הראשון של השנה, הצמיחה הייתה בקושי חיובית.
אם נשווה את איטליה לצרפת, שלשתיהן כמות אוכלוסיה דומה, אזי בעשר השנים האחרונות התמ"ג האיטלקי צמח בשיעור של 3% בלבד, לעומת 12 בצרפת. הבדל זה מבטא בצורה טובה את הפער בפריון לשעת עבודה שבין שתי המדינות – בעוד שבאיטליה הוא נותר ללא שינוי, בצרפת הוא גדל ב-9%.
כאשר הפריון נותר בסטגנציה, בכלכלה שבה האוכלוסייה צומחת בשיעור של 0.3% לשנה, אין באמת יכולת לייצר צמיחה כלכלית. יתר על כן, נפגעת גם מידת התחרותיות של המדינה וחוסנה בתחום מאזן התשלומים.
במבט על, הכלכלה האיטלקית נמצאת בסוג של נסיגה, בהשוואה למתרחש במדינות אירופיות אחרות. כך לדוגמא, ההשקעה בתשתיות תחבורתיות מהווה כ-1.6% מהתוצר, לעומת 2.5% בשנת 2009 ולעומת רמה של 2.2% בגוש האירו, בממוצע.
חשוב לציין, כי גם כאן, עיקר החוב האיטלקי נמצא בידי ידיים אירופיות ובמיוחד צרפתיות וגרמניות. לפיכך, מידת ההשפעה של בעיות בתשלום החוב תישאר מצומצמת ופנים אירופית.
במהלך השבוע ביצע האוצר האיטלקי מספר הנפקות לטווחים שונים. הצלחת ההנפקות הייתה חלקית. לדוגמא, הונפקה איגרת חוב ל-2023 בהיקף של 1.24 מיליארד אירו, ההנפקה הייתה חלקית ויחס הכיסוי הסתכם בפי 1.5. האיגרת הונפקה בתשואה לפדיון של 5.64%. איגרת אחרת בהיקף של 763 מיליון אירו הונפקה ל-2017 בתשואה לפדיון של 4.93%. יחס הכיסוי עמד על פי 2.3.
בסוף השבוע, נסחרה איגרת החוב של איטליה לטווח של שנתיים בתשואה לפדיון של 4.16%, הגבוהה ב-270 נ"ב מעבר לזו של ממשלת גרמניה לתקופה דומה. האיגרת האיטלקית ל-10 שנים נסחרה בתשואה לפדיון של כ-5.7%, הגבוהה ביותר מ-300 נ"ב, מעבר לזו של ממשלת גרמניה.