”מי שמצטער שלא קנה מניות לפני שבוע אחרי הקריסה של יוון, קיבל כעת הזדמנות קטנה נוספת מפורטוגל”

 כלל פיננסים בסקירה עולמית-יומית של הכלכלן אמיר כהנוביץ’: ג’ים רוברט, תושב צפון קליפורניה, הגיש לפני כחודשיים בקשת הלוואה לרכב חדש בסכום של 19,500 דולר. בהתאם למקובל בארה"ב, קודם אישור ההלוואה בירר קצין האשראי את ציון האשראי של ג’ים והופתע לראות שג’ים הינו אחד מבעלי ציוני האשראי הגבוהים ביותר שראה אי פעם: 842 נקודות, מתוך 850 נקודות אפשריות. ג’ים עובד ככרטיסן בבית קולנוע קטן בסקרמנטו ומתאר את עצמו כאדם ש"מעולם לא איחר בתשלום חובותיו" ושמעולם לא "חרג מהגבולות". למעשה, ג’ים תמיד משלם קצת מעבר לדרישה, "ליתר ביטחון" כי "אולי הייתה טעות לטובתי או עדכון שלא הגיע". פעם אחת, לאחר שהחנה את רכבו במקום אסור (פשוט מיהר מאד), הגדיל לעשות והעביר מראש את הכסף לחשבון הבנק של העירייה, עוד לפני שקיבל בכלל את הדו"ח, כדי שחס וחלילה לא יקרה שיחמיץ את מועד התשלום. דירוג האשראי של ג’ים כ"כ גבוה עד שהריבית אותה הוא משלם נמוכה אפילו מזאת שדורשים המלווים לממשלת ארה"ב (ביחס לאג"ח אמריקאית ל-10 שנים). הציון שלו כ"כ גבוה עד שיכול היה, אם רק רצה בכך, להיות ערב לבדו לחוב היווני ולסיים כבר ב-2010 את סאגת משבר מדינות ה-PIIGS... זהו ג’ים שלנו, אמריקאי טיפוסי.

טוב, אולי הגזמתי "קצת". המקרה (הפיקטיבי) של ג’ים הוא רק דוגמה לציוני האשראי המשתפרים בארה"ב. בחודש מאי הגיע ציון האשראי הממוצע של האמריקאים ל-696 נקודות, הציון הממוצע הגבוה ביותר מזה לפחות ארבע שנים (לפי נתונים של חברת Equifax). היחס בין תשלומי החובות של האמריקאים לבין ההכנסה שלהם ירד לערך הנמוך ביותר מאז 1994 ומספר פשיטות הרגל נפל ב-30% לערך הנמוך ביותר מזה שנתיים (נתוני הפד). אלה חדשות מצוינות עבור ג’ים, דומיו ולנו, שיפור מצב האשראי של משקי הבית מוריד מהחששות למשבר נוסף ומאותת שלאמריקאים יש אפשרות להגדיל עוד את הצריכה באמצעות אשראי ולהמשיך למשוך את הכלכלה.

רוב בורסות העולם ממשיכות הבוקר עוד יום של עליות שמי שמצטער שלא קנה מניות לפני שבוע אחרי הקריסה של יוון, קיבל כעת הזדמנות קטנה נוספת מפורטוגל שהורידה בשבילו קצת את המחירים (ראו הרחבה). לעומת העליות בשוקי המניות, דווקא שוק האג"ח מקרטע ויורד בכל העולם, חוץ מבישראל (ראו הרחבה). הנפט ממשיך לטפס הבוקר וגובר החשש שלא יהיה ניתן לעצור אותו גם אם יגזים (ראו הרחבה).

היום צפויה העלאת ריבית בגוש היורו (שנייה מזה 3 שנים), עם איתות להאטת קצב העלאות העתידי, מה שמחליש את היורו בעולם.

דירוג האשראי של משקי הבית עולה ושל המדינות יורד: בזמן שדירוגי האשראי של משקי הבית האמריקאים עולים (ראו פסקה קודמת) דירוגי האשראי של מדינות רבות דווקא בירידה. סוכנות הדירוג מודי’ס הורידה שלשום את דירוג האשראי של פורטוגל בארבע דרגות לדרגת אג"ח זבל, מ-Baa1 לרמה של Ba2 עם תחזית שלילית. זאת בשל הסיכון הגבוה שזו לא תצליח לגייס כסף בשווקים ללא סיוע חיצוני. פורטוגל אומנם קיבלה מהאיחוד ומקרן המטבע אישור לסיוע של 78 מיליארד יורו, אך כדי לקבל אותו בפועל היא נדרשה לעמוד ביעדי הפחתת גרעון, מה שהיא לא מצליחה לעשות. להערכתנו, שכבר הבענו מספר פעמים בעבר, המצב של פורטוגל אבוד, אך זה לא אומר מבחינתו שהעולם אבוד, אלא רק פורטוגל. בנקים אירופאים מחזיקים מהחוב הפורטוגלי רק 45 מיליארד יורו (בעיקר בספרד, גרמניה ואנגליה), סכום שבהחלט ניתן להתמודד איתו ברמה גלובאלית. אג"ח הפורטוגלית:

אני יודע ואת יודעת כי אתמול בערב היית שונה.

אג"ח פורטוגלית לשנתיים מתרסקת כבר יומיים ומציעה למשקיעים תשואה של 15.1%, כשרק בתחילת השנה גילמה תשואה של 4.7% ולפני המשבר, בתחילת 2010 בכלל חיה בלה לה לנד ולוותה בתשואה מצחיקה של - 1.4% שבטח לא בשרה על האסון המתקרב. האם להבא לסמוך על שוק האג"ח?

שיפוע עקום התשואות כאינדיקטור על כיוון הכלכלה: שיפוע עקום התשואות (ההפרש בין התשואה של אג"ח קצרה לארוכה) נחשב לאחד האינדיקטורים הטובים ביותר של השוק לגבי מצב וכיוון הכלכלה. שיפוע נמוך: שיפוע עקום התשואות בארה"ב (ההפרש בין התשואה על אג"ח ל-10 שנים לבין זאת על אג"ח לשנתיים) כל פעם שירד לערכים שליליים אותת על מיתון מתקרב. שיפוע שלילי של העקום אותת על כל שבעת המיתונים שהיו בארבעים השנה האחרונות. תתפלאו, גם לפני משבר הסאב-פריים השיפוע היה שלילי, אך זה הגיע אולי מוקדם מידי, בשנת 2006. השיפוע אומנם המשיך להיות שלילי עד למאי 2007 ואותת שאסון מתקרב אבל המשקיעים כבר הפסיקו להאמין לו (זאב-זאב).

כיום השיפוע אומנם נראה גבוה ומרגיע (2.7%) אבל אי אפשר להתעלם מהמגמה האחרונה כשמתחילת חודש פברואר ועד לסוף יוני ירד השיפוע בין אג"ח לעשר ושנים ואג"ח לשנתיים מרמה של 2.9% לרמה של 2.5% ואותת על קשיים עתידיים בכלכלה. אלא שלפני שבוע חזר השיפוע לעלות בחזרה לרמה של 2.7% ואותת שאנחנו עדיין במשחק.

שיפוע גבוה: נתונים משנת 1980 מראים שבכל הפעמים שהשיפוע של העקום המלא (בין שלושה חודשים ל-30 שנה) היה גבוה יותר מ-4% (יותר מ-20 מקרים) השיאה האג"ח ל-30 שנה (הארוכה מאד) תשואה חיובית. כיום ולמעשה מתחילת השנה, נמצא השיפוע הזה מעל 4% ועומד כעת על 4.4%. לכאורה נראה שהוא מאותת שקיימת כדאיות גבוהה לישיבה בטווחים הארוכים. אלא שיש לזכור שבניגוד לכל הדוגמאות ההיסטוריות הריבית הקצרה כיום היא אפסית ולכן אולי תהפוך את המקרה הנוכחי ליוצא מן הכלל.

אנשים לא קונים את האג"ח של סין: סין הנפיקה אתמול אג"ח ל-7 שנים בסכום שווה ערך ל-4.6 מיליארד דולר והופתעה מכך שהמשקיעים לא מיהרו להלוות לה. אבל למה? הביקוש להנפקה היה רק פי 1.55 ביחס להיצע, הנמוך ביותר מאז אוגוסט 2010 ואחד ההסברים מתייחס לעליה החדה בדרישות ההון של הרגולטור בסין מהבנקים, מה שיצר בסין מחסור במזומנים ומקשה על גיוס ההון בכלל. במקביל לדרישות ההון המתרחבות ממשיך הבנק המרכזי בסין לעלות את הריבית והיום צפויה שם העלאת ריבית נוספת של 0.25%. מצוקת האשראי תקשה עפ"י הערכות גם על הצמיחה בסין ודרכה על צמיחה העולם בכלל, מה שמונע עליות מחירים חדות יותר בשוקי העולם. מצד שני, יתכן שדווקא הפסימיות המתרחבת לגבי סין היא סימן שהגיע הזמן להגדיל את החשיפה אליה. אולי קובעי המדיניות המוניטרית בסין, שיודעים כמה הם קריטיים כיום לצמיחה העולמית יתחשבו בנו המשקיעים ויעלו ריבית רק בימים של עליות בשווקים?

השקעות תושבי החוץ בישראל: שלשום פרסם בנק ישראל את פעילות תשובי החוץ בישראל: בין הנתונים בלטו הקניות המשמעותיות של מניות ישראליות כאשר בחודש מאי הסתכמו ההשקעות נטו של תושבי חוץ במניות בבורסה לני"ע בת"א בכ-418 מיליוני דולרים - גבוה מממוצע ההשקעות החודשי מתחילת השנה שעמד על כ- 190 מיליוני דולרים. לא ברור אם העלייה נובעת ממספר השקעות קטנות וגדולות או שאכן מדובר בחזרת הביטחון האזורי למשל. כמו כן בלטו מכירות המק"מים של הזרים, כאשר הם מימשו נטו בחודש מאי כ-600 מיליוני דולרים במק"מ, כנראה על רקע הטלות מיסוי חדשות על רווחי הון במק"מים. אבל למרות שהזרים מוכרים התשואות מסרבות לעלות:

הזרים מוכרים ותשואות המק"מ באמת לא עולות: מהיום (7/7) מתחילים תושבי החוץ לשלם מס בישראל על הריבית באפיקים ממשלתיים קצרים, מס שיוטל במועד הפדיון. כמו כן בעוד כשבוע וחצי צפויה להתקבל הוראת מס חדשה שתחייב אותם לשלם מס גם על רווחי הון כתוצאה ממסחר באג"ח ממשלתי קצרות.

ציפיתם לראות את הזרים בורחים בהמוניהם ממק"מים (קורה, אבל היסטרי) ציפיתם לראות את התשואות מזנקות? פתאום קורה הפוך - דווקא האג"ח הישראליות הן היחידות שעולות הבוקר בעולם (תשואות יורדות). אתמול הסברנו למה להערכתנו לא צריכה להיות למהלך השפעה על התשואות. ברקע לירידת התשואות הבוקר פרסום דו"ח יתרות המט"ח של בנק ישראל שממנו עולה כי יתרות המט"ח של הבנק עלו בחודש יוני ב-611 מיליוני דולרים ל-77 מיליארד דולר (425 מיליון מהם נבעו מרכישות מט"ח חדשות). רכישות המט"ח של בנק ישראל מאותתות כי שער החליפין הוא עדיין נושא חשוב עבור הבנק מה שעשוי להוריד מעט מהציפיות להעלאת ריבית מהירה ובכך אולי מסביר חלק מחוזקן הבוקר של האג"ח הממשלתיות הישראליות.

מקרו - שוק העבודה בארה"ב: היום ומחר נקבל מארה"ב גל של נתוני מקרו חשובים, עד קריטיים, רובם משוק העבודה. היום יפורסם סקר המשרות של חברת ADP שהערכות שיצביע על עלייה של 70 אלף משרות חדשות (לעומת 38 אלף בחודש מאי) ומחר כבר יגיעו נתוני האמת על מספר המשרות החדשות (בסקטור הפרטי צפוי שהתווספו 125 אלף משרות). שיעור האבטלה צפוי שנשאר על 9.1% ולא ירד. בכלל שוק העבודה האמריקאי לא צפוי להתאושש כל עוד קצב הצמיחה נמוך (ברבע הראשון עמד על 1.9%). אם זאת, במחצית השנייה של השנה כבר צפוי קצב הצמיחה לעלות לרמה של 3.2%, מה שיאפשר לייצר יותר משרות ולהוריד את שיעור האבטלה עד ל-8.6% בסוף השנה. לנתונים היום יש להערכתנו סיכוי גדול יותר להפתיע כלפי מעלה.

מלאי הנפט האסטרטגי – זהו קו בר לב? ב-23 ביוני הודיע לפתע נשיא ארה"ב, אובאמה, כי ישחרר ממאגרי הנפט האסטרטגיים של ארה"ב 30 מיליון חביות. זאת הפעם הראשונה אי פעם שארה"ב משתמשת במאגרי החירום ולא עשתה זאת גם בזמן הוריקן קטרינה ב-2005 ולא כשהנפט הגיע ל-150 דולר במהלך 2008. אגרי הנפט האסטרטגיים של ארה"ב הוקמו כחלק מלקחי משבר הנפט ב-1973 ומשמשים גם כסוג של משחק אסטרטגי מול יצואניות הנפט, שיזהרו להשתמש בשיבוש אספקת הנפט כאמצעי לחץ פוליטי. שימוש במלאי האסטרטגי עשוי לחשוף את הקלפים של ארה"ב, לראות עד כמה כוחו של המלאי משמעותי באיזון המחירים. ואכן, באותו יום של ההודעה נפל מחיר הנפט ב-4.6% ממחיר של 95 דולר למחיר של 91 דולר. לכאורה סיפור הצלחה, אך אם מסתכלים על התקופה שקדמה לירידה רואים שמחיר הנפט כבר היה במגמת ירידה, בתחילת חודש מאי עמד מחיר חבית על 114 דולר לחבית. ויותר מכך, שלושה ימים לאחר ההודעה חזר הנפט למגמת עליות ונמצא היום כבר ב-97 דולר לחבית. האם המסקנה היא שאין לנו מה לסמוך על המאגרים האסטרטגיים במניעת משבר סחורות? האם המאגרים הם ה"קו בר-לב" האמריקאי? או שפשוט מדובר רק בשחרור מלאי קטן מידי, לפרופורציה צריכת הנפט היומית בארה"ב עומדת על 19.6 מיליון חביות ביום. התחושה כרגע היא שכמו שבנק ישראל לא הצליח להשפיע על שער החליפין כך המלאי האסטרטגי לא מצליח להשפיע על מחיר הנפט. ראינו שקשה מאד לשנות מגמה כלכלית, התפתחות שתומכת מבחינתנו בהשקעה בסחורות. רצה לסייע יצא מזיק.