FXCM: אמש (ה’) ראינו שוב את ההבדל המהותי הקיים בין שניים מהבנקים המרכזיים העיקריים בעולם. משניהם חיכינו להחלטה בדבר השינוי אפשרי בריבית הבסיס במדינתם. מצד אחד, הבנק המרכזי האירופאי, המנוהל תחת השפעה גרמנית צמודה, ומצד שני הבנק המרכזי הבריטי המייצג לצורך דיון זה את העולם האנגלו-סקסי הנוטה לכוחות השוק החופשי.
בפסיכולוגיה הבסיסית המניעה את הבנק האירופאי, קיימת הפחד המתמיד מאינפלציה משתוללת שדומה לה חוותה גרמניה מלפני מלחמת העולם השנייה. בנק זה, אשר בראשו עומד צרפתי דווקא (ז"אן קלוד טרישה), החליט על עלייה של 0.25% בריבית הבסיסית על היורו. מדיניות ריסון זו משתלבת יפה בתפיסה האומרת שקובעי המדיניות חייבים לראות ביציבות המחירים את עיקר המאמץ, ולשים את השוק החופשי כמשנה למטרה נעלה זו.
לעומת זאת, הבנק המרכזי הבריטי, המייצג לצורך זה גם את אחיו הבכור האמריקאי, לא העלה את הריבית. זאת, למרות שבאיים הבריטיים שוררת אינפלציה גבוהה בהרבה מאשר בגוש האירופאי. כאן, הפסיכולוגיה השלטת היא לתת לשוק החופשי לווסת את עצמו. כדי לאפשר לו זאת, צריך לתת לו אוויר לנשימה (במילים אחרות נזילות בצורה של הרחבה מונטרית) ככול שיידרש. כך, אנו צופים במחזה מוזר יחסית שבו הממשלה של הוד מלכותה מקצצת בתקציב כדי להקטין את הגרעון, אבל הבנק המרכזי ממשיך לספק כסף "חינמי" למוסדות הפיננסיים, ובכך מייצרים לחצים של ביקוש אינפלציוניים בשווקים הפיננסיים השונים, ובעיקר בשווקי הסחורות.
כל אחד מן העומדים בראש הבנקים האלה בוודאי חש שהצדק איתו, אבל אנו רואים בינתיים שכוחם של המרחיבים משפיעה יותר על חיי היום יום של אזרחי העולם כי הם נדרשים בימים אלו לשלם יותר ויותר עבור מצרכי היסוד במזון ובאנרגיה.
דרך אגב, לקראת האירוע הצפוי כל כך במטבע האירופאי, הוא עלה מאוד לאחרונה. למעשה, המגמה העולה המתחדשת הזו החלה מאז שהצעד נרמז על ידי טרישה
במסיבת העיתונאים הקודמת בנושא זה. אמש, כתגובה להודעה הרשמית עצמה, ראינו מימוש אופייני מאוד המתאים מאוד לתהליך הנקרא "קנה את השמועה – כור את העובדה", והנצפה פעמים כה רבות בשווקים. תהליך זה בנוי על ההנחה ש"מי שחשוב באמת בשוק" תופס עמדה לקראת אירוע הנתפס כבטוח יחסית, וביום שהאירוע קורה בפועל, אותם "חכמים" מעבירים את הפוזיציה ל"פחות חכמים" המגיבים לחדשות לאחר מעשה.