למרות המצב הביטחוני המתוח והמשך העלייה בהוצאות הביטחון, כלכלני בנק הפועלים מצביעים בסקירתם השבועית על תמונה פיסקלית מפתיעה: הגירעון התקציבי של ישראל ירד ביוני לרמה שנתית של 3.3% מהתוצר – נתון שלדבריהם מציב את ישראל במצב טוב ביחס לרוב המדינות המפותחות, אך כזה שמלווה ב"כוכבית גדולה".
בבנק מציינים כי במשך חודשים הזהירו כלכלנים מפני פריצה משמעותית של מסגרת התקציב בעקבות הגידול הצפוי בהוצאות הביטחון, אולם בפועל הנתונים ממשיכים להצביע על ירידה בגירעון. עם זאת, להערכתם קשה לקבוע אם מדובר במגמה יציבה או בתוצאה של נסיבות חד-פעמיות.
לפי הסקירה, הוצאות המשרדים האזרחיים היו נמוכות ב-1.6% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, בעיקר בשל העיכוב באישור התקציב בתחילת השנה. במקביל, ההכנסות ממסים גדלו באופן חד, כאשר גביית המסים הישירים עלתה ב-14%, בין היתר בעקבות מספר עסקאות חריגות למכירת חברות טכנולוגיה והמשך הריכוזיות של גביית המס מענף ההייטק. בבנק מדגישים כי שני הגורמים הללו עשויים להיות זמניים, במיוחד כאשר הממשלה בוחנת תוספת של כ-25 מיליארד שקל לתקציב הביטחון כבר השנה.
לדברי הכלכלנים, הירידה בגירעון מסייעת גם לשוק האג"ח המקומי. בעוד שהתחדשות המתיחות במפרץ הפרסי העלתה את תשואות האג"ח בעולם, בישראל התגובה הייתה מתונה יחסית. הגירעון הנמוך מצמצם את צורכי המימון של הממשלה ומרסן את עליית התשואות, כך שהתשואה על אג"ח ממשלת ישראל ל-10 שנים נמוכה בכ-80 נקודות בסיס מזו של אג"ח ממשלת ארצות הברית לאותו מח"מ. בבנק מסכמים כי מדובר בשילוב יוצא דופן של סיכון ביטחוני גבוה והוצאות ביטחון משמעותיות לצד גירעון נמוך יחסית ותשואות אג"ח נמוכות.
ביחס למדיניות המוניטרית, בבנק הפועלים מציינים כי הורדת ריבית בנק ישראל ל-3.5% נתפסה על ידי השווקים כיונית, בעיקר בשל המסר שלפיו ירידה נוספת בציפיות האינפלציה עשויה להצדיק הקלה מוניטרית מהירה יותר. עם זאת, בבנק סבורים כי ייסוף השקל היה הגורם המרכזי שאפשר את הפחתת הריבית. להערכתם, השפעת שער החליפין על האינפלציה היא זמנית בלבד, בעוד שעליית השכר במשק מהווה סיכון מתמשך ללחצי המחירים. לכן הם מעריכים כי סביבת הריבית העולמית תוביל לכך שהריבית בישראל תתייצב לאורך זמן ברמה הגבוהה מ-3%.
הסקירה מתייחסת גם לעדכון תחזית הצמיחה של בנק ישראל ל-4% השנה, אך מזהירה מפני הסתמכות יתר על פעילותן של מספר מצומצם של חברות גלובליות. בבנק מציינים כי חלק משמעותי מהצמיחה משקף ייצור המתבצע בחו"ל על ידי חברות בינלאומיות הפועלות בישראל, ולכן תרומתו למשק המקומי מוגבלת. לדבריהם, לא ברור אם מגמת הגידול ביצוא זה תימשך, ופירות הצמיחה אינם מתורגמים במידה מספקת להרחבת התעסוקה, להכנסות או ליצירת אפקט מכפיל במשק הישראלי.