התובנה המקובלת בספרות האקדמית הכלכלית היא כמעט אקסיומה: כאשר בנק מרכזי מעלה את הריבית, הבנקים מעלים גם הם את הריבית על האשראי לצרכנים ולעסקים, היקפי ההלוואות קטנים, והפעילות הכלכלית מתמתנת. אלא שמחקר חדש ומרתק שנכתב בחטיבת המחקר של בנק ישראל על ידי ד"ר טניה סוחוי וד"ר נועם מיכלסון מראה כי במערכת פיננסית מודרנית התמונה מורכבת בהרבה.
החוקרים בדקו את השפעת המדיניות המוניטרית בשנים 2021–2023 על מבנה שוק האשראי הצרכני בישראל. בתקופה זו, ובפרט מאפריל 2022, בנק ישראל העלה את הריבית מספר פעמים באופן חד. בשונה מסבבים קודמים בהיסטוריה, הפעם המתינו בשוק שחקנים משמעותיים לצד הבנקים: גופים פיננסיים לא-בנקאיים, ובהם חברות כרטיסי אשראי וחברות אשראי חוץ-בנקאי. התוצאה? טלטלה של ממש בחלוקת העוגה.
זינוק בנתח השוק החוץ-בנקאי
נתוני מאגר האשראי הקמעונאי חושפים כי בעוד שהבנקים צמצמו את היקף האשראי הצרכני הישיר (ללא הלוואות רכב), האשראי שהעמידו הגופים החוץ-בנקאיים המשיך להתרחב.
בסיכומו של דבר, מאפריל 2022 ועד ספטמבר 2023 (סוף התקופה הנסקרת):
סך האשראי הצרכני במשק אמנם הצטמצם ב-2.3%.
האשראי הצרכני הניתן מגופים פיננסיים לא-בנקאיים התרחב בצורה ניכרת.
חלקם של הגופים הלא-בנקאיים מסך האשראי הצרכני זינק מ-14% באפריל 2022 ל-18.8% בספטמבר 2023.
המחקר מאשש קשר סיבתי מובהק בין החלטות הריבית לשינוי המבני הזה. באמצעות שיטות ניתוח אמפיריות מתקדמות, החוקרים בחנו את ההשפעה של "הפתעה מוניטרית" – כלו מר, העלאת ריבית שהשוק לא צפה מראש. נמצא כי השפעה זו אינה מיידית, אלא נבנית בהדרגה ומגיעה לשיאה כחלוף כשנה ממועד העלאת הריבית. בשורה התחתונה, הפתעות המדיניות המוניטרית של בנק ישראל מסבירות למעלה מ-58% מהגידול בנתח השוק של הגופים הלא-בנקאיים בתקופה זו.
מדוע הגופים הלא-בנקאיים נפגעו פחות מהריבית?
ההסבר המרכזי לתופעה נעוץ בהבדל מהותי במבנה המאזנים ובמקורות המימון:
הבנקים: נשענים בעיקר על פיקדונות לטווח קצר של הציבור. מקור זה רגיש מאוד ומשתנה במהירות בתגובה לעליית ריבית בנק ישראל.
הגופים הלא-בנקאיים: מסתמכים יותר על מימון לטווח ארוך. מאחר שהריבית לטווח ארוך מגיבה באופן חלקי בלבד לשינויי הריבית של הבנק המרכזי, חשיפתם של גופים אלה לעליית הריבית נמוכה יותר. המחקר מראה כי לאחר העלאות הריבית, הגופים הלא-בנקאיים אף הגדילו את היקף המימון לטווח ארוך במאזניהם, בעוד הבנקים נמנעו מכך.
הצינור הסודי: הבנקים סגרו דלת לצרכן, אך פתחו חלון לחברות המימון
אולם הממצא המפתיע ביותר במחקר נוגע למקור הכסף המרכזי של אותן חברות חוץ-בנקאיות. מתברר שהמקור המרכזי לגידול במימון לטווח ארוך שלהן הוא הסטה של אשראי מהבנקים עצמם.
במילים פשוטות: כאשר בנק החליט לצמצם את היקף האשראי הישיר שהוא מעניק לצרכנים בקצה, הוא בחר להפנות חלק מהמקורות הפנויים הללו למתן אשראי לטווח ארוך לגופים פיננסיים לא-בנקאיים (כמו חברות אשראי). חברות אלו לקחו את המימון הבנקאי, וגילגלו אותו בחזרה לציבור בצורה של אשראי צרכני. כך, בעקיפין, הבנקים המשיכו לממן את השוק – אך דרך מתווכים.
מיתוס הסיכון התנפץ
ההנחה הרווחת בשווקים הפיננסיים היא שחברות אשראי חוץ-בנקאיות צומחות בזמן משבר או התייקרות כסף פשוט משום שהן "אוספות" את הלווים המסוכנים שהבנקים סירבו להם. חוקרי בנק ישראל בדקו את התיאוריה הזו, אך הממצאים אינם תומכים בהסבר זה.
הגידול באשראי הלא-בנקאי לא נבע מהרחבת הלוואות ללווים בעלי פרופיל סיכון גבוה יותר. למעשה, המחקר מדגיש כי בעקבות העלאות הריבית, גם הגופים הלא-בנקאיים וגם הבנקים נקטו משנה זהירות וצמצמו יחד את חשיפתם ללווים מסוכנים.
השורה התחתונה: נדרש פיקוח משולב
ממצאי המחקר של ד"ר סוחוי וד"ר מיכלסון משנים את האופן שבו יש להסתכל על שוק האשראי הצרכני בישראל בעתות של שינויי ריבית. מעבר לתרומה האקדמית להבנת המדיניות המוניטרית, החוקרים מספקים גם תובנה רגולטורית חשובה לעתיד.
העובדה שגופים פיננסיים לא-בנקאיים נשענים במידה כה רבה על מימון שמגיע מתוך המערכת הבנקאית עצמה, מחדדת את הצורך במסגרת רגולטורית אינטגרטיבית (משולבת). מסגרת כזו תצטרך לבחון את הבנקים ואת הגופים הפיננסיים הלא-בנקאיים כמכלול אחד, ותאפשר פיקוח הדוק ומקיף יותר על הקשרים הפיננסיים הסמויים מן העין שמתקיימים ביניהם.