נוכח עלייה של 40% במחיר הנפט מאז תחילת המלחמה, אפשר לומר שהשווקים מפגינים רוגע יחסי, זאת למרות עליה של כ-3% היום בעקבות פתיחת המערכה המחודשת מול אירן. ציפיות האינפלציה עלו במידה מסוימת, אך לבטח לא לרמות שאליהן טיפסו בעת משבר הקורונה. גם התשואות בשוקי האג"ח עלו, אך ברמה שלא מנעה מהכלכלה הגלובלית להמשיך לתפקד ומשוקי המניות לטפס. אפילו מנהלי החברות הכלולות במדד S&P 500 מפגינים שאננות יחסית, כאשר רק כשליש מהם התייחסו בשיחות הוועידה האחרונות לנושא עליית מחירי הנפט. ניתן היה לצפות שזעזוע במחירה של סחורה כה אסטרטגית יניע רבים יותר להתייחס לכך.
יתכן שהתגובה המתונה נובעת מההערכה כי המשבר יסתיים בזמן הקרוב. אלא שלמרות הצהרותיו החוזרות ונשנות (והמדומיינות) של נשיא ארה"ב על כך שהשיחות בין הצדדים מתקדמות "מצויין", הסכם עדיין לא נחתם.
נזכיר כי כעת, בתחילת יוני 2026, עולה התחושה שהצדדים קרובים יותר להתנגשות צבאית נוספת מאשר להסכם על הפסקת אש קבועה. לאור זאת עולה השאלה: מה יקרה אם לא יושג הסכם, ומהו "אורך הנשימה" של הצדדים? ניתוח מעמיק של מאגרי האנרגיה וצווארי הבקבוק בתעשייה חושף תמונה מאתגרת:
מצב המלאים הנוכחי: ערב המשבר עמדו הרזרבות העולמיות (אסטרטגיות ומסחריות כאחד) על כ-8 עד 8.5 מיליארד חביות. מאז תחילת הלחימה נשרפו כבר כ-500 עד 600 מיליון חביות. כעת נותרו רק כ-800 מיליון חביות נוספות לניצול לפני שהעולם יגיע לרמות מלאי קריטיות מבחינה תפעולית.
קצב השחיקה: לנוכח המעקפים וצעדי החיסכון שננקטו, הרזרבות העולמיות מצטמצמות בקצב מהיר של כ-50 עד 60 מיליון חביות מדי שבוע.
ציר הזמן המסתמן למשבר
במהלך חודש יוני: הלחץ במאגרים יתחיל לתת את אותותיו בצורה מוחשית, וסביר שנראה את מחירי הנפט הגולמי מטפסים בחזרה לרמות של תחילת הלחימה (סביב 100 עד 120 דולר לחבית).
לקראת חודש יולי: השחרור הראשוני של כ-400 מיליון חביות מהמאגרים האסטרטגיים של מדינות ה-OECD צפוי להסתיים, דבר שיאלץ את המדינות להסתמך על מאגרים מסחריים או על פעימות חירום נוספות.
נקודת המפנה בספטמבר: המלאים צפויים להגיע לרמתם הקריטית. בנקודה זו, שבה לא ניתן יהיה למשוך עוד נפט מהמאגרים, מדינות ייאלצו לנקוט צעדי חירום קיצוניים כמו הגבלת יצוא או הפחתת ביקושים אגרסיבית.
עם זאת, חשוב לבצע הבחנה קריטית שנוטה להתמסמס בניתוחים השטחיים בשוק: ההפרדה הברורה בין שוק הנפט הגולמי לבין שוק המוצרים המזוקקים (בנזין, סולר ודלק סילוני). הלחץ האמיתי כיום אינו נובע רק ממחסור פיזי בחומר הגלם, אלא מצווארי בקבוק חריפים בצד הזיקוק. חוסר היציבות הגיאופוליטי במזרח התיכון גרם להשבתתם של שלושה בתי זיקוק ענקיים בסעודיה, כווית ובאיחוד האמירויות, לצד שיבושים ברוסיה ומגבלות יצוא פוליטיות מצד סין והודו. כתוצאה מכך, בתי הזיקוק הפעילים במערב פועלים בניצולת שיא קיצונית של כ-94.5% ואינם מסוגלים פיזית לקלוט או לעבד חביות נוספות, גם אם הביקוש לדלקים בשיא הקיץ ימשיך לנסוק.
מעבר לכך, המשבר גרע מהשוק בעיקר נפט בינוני-גופרתי החיוני לייצור סולר, בעוד שההפקה החדשה של ארה"ב מורכבת בעיקר מנפט קל ומתוק, שאינו מהווה תחליף ישיר. מסיבה זו, תמחור הנפט הגולמי הנוכחי מונע בעיקר מפסיכולוגיה ומחששות, בעוד שהמחסור הפיזי האמיתי מתמקד במוצרים הסופיים.
מציאות מורכבת זו, המתרחשת בעולם שבו הכללים הדיפלומטיים והכלכליים הישנים משתנים במהירות, דורשת התאמה דינמית של תיקי ההשקעות. כתבנו לא אחת בשלוש השנים האחרונות על השינויים הללו והשפעתם על האסטרטגיה. לאור הלחצים המובנים בשוק האנרגיה והצפי להמשך מגמת העלייה של מדד מחירי האנרגיה והסחורות התעשייתיות, תיק ההשקעות שלנו ימשיך לתת משקל יתר לחברות הפועלות במגזרים אלו, ובמיוחד לחברות אנרגיה, תשתית והכרייה הקשורות באופן ישיר לחומרי הגלם.
עוד משהו לסיום, נתוני התעסוקה בארה"ב לחודש מאי היו הטובים ביותר בשנתיים האחרונות, בניגוד מוחלט לכל התחזיות הקודרות שהושמעו לאחרונה. אלא שמה שצד את עינינו במיוחד הוא הגרף המצורף מטה, המציג את המגמות בשוק התעסוקה של מפתחי התוכנה.
בעוד שהכותרות בכלי התקשורת השונים עסקו בתקופה האחרונה בפיטורים המוניים בענף, המציאות בשטח שונה לחלוטין. הגרף משקף זאת היטב: הביקוש לעובדים בענף זה בארה"ב עלה מאמצע השנה שעברה בכ-20%. לא ירד, עלה. זהו מקרה נוסף שבו המציאות מסרבת להתיישר עם הכותרות.
*הכותב הוא מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות*