לפעמים, הדיווחים המעניינים ביותר בבורסה מסתתרים דווקא בשורות התחתונות של הדיווחים המיידיים, אלו שרוב המשקיעים מרפרפים מעליהם בחטף. הדיווח האחרון של חברת שניב מהבוקר (ד’) על רכישת יתרת מניות המיעוט (49%) בחברה הבת אופל אריזות הוא בדיוק כזה. על פניו, עוד עסקה שגרתית להגעה לשליטה מלאה (100%). בפועל? מדובר בשיעור מצוין באופטימיזציה פיננסית וניקוי שולחן חכם.
בואו נפרק את המספרים של העסקה הזו, כי שם קבור הסיפור האמיתי.
המחיר והתנאים: פריסה נוחה ומקורות עצמיים
שניב רוכשת את ה-49% הנותרים באופל – חברה שעוסקת בייצור ושיווק תבניות אלומיניום, ניילון נצמד ומוצרים חד-פעמיים, ושתוצאותיה כבר מאוחדות בדוחות שניב מזה חמש שנים – תמורת 23.1 מיליון שקל.
התנאים הפיננסיים פה משחקים לטובת שניב. פריסת תשלומים - הסכום ישולם בשלוש מנות שוות של 7.7 מיליון שקל (הראשונה במעמד החתימה, השנייה באוקטובר 2026, והאחרונה באפריל 2027).
מימון עצמי - החברה לא נדרשת ללכת לבנקים או לגייס חוב בשוק בשביל העסקה – המימון מגיע כולו ממקורותיה העצמיים.
המהלך החשבונאי: קסם על המאזן
כאן אנחנו מגיעים לנקודה המעניינת. ערב העסקה, לשניב הייתה רשומה במאזן התחייבות בגין אופציית מכר (Put) למיעוט בגובה של 41.6 מיליון שקל. ברגע שהעסקה נחתמת ההתחייבות הזו מתאדה וכך ההון המיוחס לבעלי המניות של שניב צפוי לגדול בכ-42 מיליון שקל.
שניב משחררת התחייבות מאזנית גדולה בהרבה מהסכום שהיא משלמת בפועל (23.1 מיליון שקל), מה שמייצר זריקת מרץ מיידית ומבורכת לשורה של ההון העצמי שלה.
אם נוסיף לזה את העובדה שמתחילת 2026 אופל חילקה דיבידנד שמן של 28 מיליון שקל (שמתוכו חלקו של המיעוט היה 13.7 מיליון שקל), נראה שבעלי המיעוט יוצאים עם כיסים מלאים, אבל שניב יוצאת עם מאזן נקי בהרבה.
מעבר לכסף, העסקה הזו היא אירוע של "פרוק חבילה" מוחלט ומסודר. ההסכם קובע כי הסכם בעלי המניות הקודם יבוטל לחלוטין, וכל הצדדים מוותרים על טענות עבר ועתיד זה כלפי זה.
אבל החלק החשוב באמת לעתיד העסקי של אופל (ושניב): המוכרות חתמו על תניית אי-תחרות בישראל למשך שנתיים. בשוק תחרותי כמו שוק האריזות והמוצרים החד-פעמיים, חסימת המוכרים מלהקים פעילות מתחרה בטווח המיידי היא נכס אסטרטגי ששווה לא מעט כסף.