התחזקותו המהירה של השקל בתקופה האחרונה מעוררת דאגה עמוקה בקרב מקבלי ההחלטות והתעשייה הישראלית. בעוד שהצרכן הישראלי עשוי ליהנות מהוזלה מסוימת ברכישות בחו"ל, עבור היצואנים מדובר במכת גרזן של מיליארדים. הסיבה המרכזית ללחץ על המטבע האמריקני אינה נובעת רק מחוסנו של המשק המקומי, אלא דווקא מהגאות בשווקים הגלובליים.
המנגנון שחונק את הדולר
כאשר מדדי המניות בוול סטריט עולים, שווי התיקים של הגופים המוסדיים (חברות הביטוח וקרנות הפנסיה) גדל. כדי לשמור על רמת החשיפה הרצויה למט"ח ולא לחרוג ממדיניות ההשקעה שלהם, המוסדיים נאלצים למכור דולרים בהיקפים גבוהים. זרם המזומנים הזה מציף את השוק המקומי, יוצר עודף היצע של דולרים ומחזק את השקל באופן מלאכותי מול המטבעות הזרים.
האם המצב הנוכחי מחייב פעולה משולבת ומהירה של משרד האוצר ובנק ישראל או יש לתת לשוק החופשי לעשות את שלו?
ישנה הצעה הכוללת צעדים מוניטריים ופיסקליים משמעותיים:
הורדת ריבית אגרסיבית: הפחתה של 0.5% בריבית בנק ישראל כדי להפוך את השקל לפחות אטרקטיבי למשקיעים.
רכישות מט"ח מאסיביות: הכרזה על מסגרת רכישות של כ-15 מיליארד דולר על ידי בנק ישראל כדי לספוג את עודפי ההיצע.
רשת הגנה ליצואנים: משרד האוצר יוכל לסייע באמצעות הטבות מס ופחת מואץ, וכן על ידי רכישת מט"ח לצורך תשלום חובות המדינה בחו"ל.
אחד הפתרונות המבניים שעולים הוא שינוי שיטת המסחר היומי. אפשר להוציא את פעילות המוסדיים והיצואנים הגדולים מהמסחר הקובע את השער היציג, ולנהל אותה ישירות מול יתרות המט"ח של בנק ישראל. מהלך כזה עשוי למנוע תנודתיות חריפה בערך המטבע שנובעת מפעילות טכנית של ניהול סיכונים.
מבט לעתיד: המודל השוויצרי
הפרשנות המקצועית למצב מלמדת כי בטווח הארוך, השקל מחזיק בפוטנציאל התחזקות מובנה. ישראל, בדומה לשוויץ, הופכת לכלכלה עם מטבע חזק מאוד בשל ענף ההייטק והכנסות מגז. משמעות הדבר היא שהתעשייה המסורתית והיצואנים לא יוכלו להסתמך לנצח על פיחות בשקל, ויידרשו להתאים את עצמם לסביבת עבודה מאתגרת.
היעד המיידי של הצעדים המוצעים הוא להביא לפיחות מהיר שיחזיר את השער לאזור ה-3.10 שקל לדולר. רמה זו נחשבת ל"מרחב נשימה" המאפשר ליצואנים לשמור על רווחיות ולמנוע זעזועים בשוק התעסוקה המקומי. כעת, הכדור עובר לידי הנגיד ושר האוצר - האם הם יבחרו להתערב בשוק החופשי, או יאפשרו לכוחות השוק להמשיך וללחוץ את השקל כלפי מעלה?