הפרישה מהקרטל אולי הפתיעה את העולם, אך עבור איחוד האמירויות מדובר בצעד מתבקש שמסיים שנים של חיכוכים מול ערב הסעודית. בזמן שהביקוש העולמי לנפט מתקרב לשיא והתחרות מצד ארה-ב גוברת, אבו דאבי בוחרת בעצמאות שתאפשר לה לממש השקעות עתק ולהציף את השוק - גם במחיר של ירידת מחירים לאזור ה-60 דולר.
רעידת אדמה בשוק האנרגיה: איחוד האמירויות הערביות חוללה אמש מהלך דרמטי כאשר הודיעה על פרישתה מארגון המדינות מייצאות הנפט (OPEC). המהלך, שנתפס כנקודת מפנה היסטורית, מסיים חברות ארוכת שנים ומסמן את תחילתו של עידן חדש, שבו האינטרסים הלאומיים של מפיקות הנפט המתוחכמות גוברים על הלכידות של הקרטל הוותיק.
היגיון כלכלי מול תכתיבים פוליטיים
לדברי רוברט רוקר, ראש תחום כלכלה ומחקר "הדור הבא" בבנק יוליוס בר, המהלך אולי נראה מפתיע במבט ראשון, אך הוא נשען על בסיס כלכלי איתן. "מאחורי פרישת איחוד האמירויות מ-OPEC יש היגיון כלכלי ברור ומשכנע", מסביר רוקר. "במשך שנים האמירויות פועלות בהתאם לאסטרטגיה ארוכת טווח, הנשענת על תפיסתן את השינויים המבניים בשוק האנרגיה ומעבר לו".
האסטרטגיה של האמירויות כללה השקעות עתק בהגדלת תפוקת הנפט והגז הטבעי, פיתוח תעשיות פטרוכימיות והקמת תשתיות הולכה מתקדמות. בעוד שערב הסעודית, המנהיגה בפועל של הארגון, דחפה לקיצוצי תפוקה כדי לשמור על מחירים גבוהים, האמירויות מצאו את עצמן כבולות למכסות שמנעו מהן לממש את ההשקעות הללו. "פרישתן מעניקה להן גמישות ועצמאות גדולות יותר", מציין רוקר.
הקרטל נסדק: "מטרות אופורטוניסטיות"
במשך שנים נתפס OPEC כגוף חזק השולט בשוק, אך רוקר מצייר תמונה של ארגון שברירי. "OPEC אינו גוף מלוכד; מטרות החברות בו מתואמות יותר באופן אופורטוניסטי מאשר אסטרטגי", הוא טוען. לדבריו, דווקא הלכידות היחסית שהפגינו החברות בשנים האחרונות הייתה המפתיעה, לאור המחלוקות הגלויות בין אבו דאבי לריאד.
הבעיה המרכזית של OPEC כיום אינה רק העזיבה של האמירויות, אלא אובדן הרלוונטיות מול כוחות שוק חדשים. התקדמות הפקת הנפט מפצלי שמן בארה-ב והפקה ימית בדרום אמריקה שחקו את נתח השוק של הקרטל. כל ניסיון של הארגון לייצב מחירים באמצעות קיצוצי היצע רק העניק ליריבותיו הזדמנות להגדיל את המכירות שלהן.
המבט קדימה: הנפט בדרך ל-60 דולר?
ביוליוס בר מעריכים כי המעבר העולמי לאנרגיה ירוקה וחדירת כלי הרכב החשמליים יובילו בקרוב לשיא בביקוש לנפט, שלאחריו תגיע ירידה בלתי נמנעת. בסביבה של תחרות גוברת על נתח שוק מצטמק, למדינות כמו האמירויות אין פנאי למשחקים פוליטיים של מכסות ייצור.
"פרישת האמירויות מתיישבת עם הערכתנו ארוכת הטווח לשוק הנפט", מסכם רוקר. "היצע נרחב ותחרות גוברת צפויים לעגן את המחירים ברמה של אמצע רמות ה-60 דולר לחבית". רמה זו, שהפכה למעין "תקרת זכוכית" בשנה האחרונה, צפויה לחזור למרכז הבמה ברגע שתדעך התנודתיות הגיאופוליטית הנוכחית.
השורה התחתונה: פרישת האמירויות היא הודאה בכך שהקרטל הישן כבר לא מסוגל לעצור את כוחות השוק. עבור הצרכנים והכלכלה העולמית, מדובר בחדשות טובות שעשויות להוביל ליציבות מחירים נמוכה יותר בטווח הארוך. עבור OPEC, זוהי קריאת השכמה שמעמידה בסימן שאלה את יכולת ההישרדות של הארגון במאה ה-21.