במערכת הבנקאית הישראלית של שנת 2026, התנאים אמורים להיות אידיאליים עבור בנק בסדר הגודל של דיסקונט. המשק צומח, הביקוש לאשראי נותר יציב, והפיקדונות ממשיכים לתפוח. ובכל זאת, בשעה שיתר הבנקים מציגים רווחי שיא ותשואות דו-ספרתיות מרשימות, דיסקונט ממשיך לדדות מאחור.
הנתונים לא משקרים. המדד המדויק ביותר ליעילות של בנק הוא התשואה להון, וכאן נחשפת חולשתו של דיסקונט במלוא עוצמתה. בעוד בנק מזרחי טפחות מוביל את המערכת עם 16.1% ופועלים ולאומי מתבססים סביב 15%, דיסקונט מציג תשואה של 12.2% בלבד.
המשמעות עבור המשקיעים היא שהבנק פשוט פחות יעיל בהפקת רווח מההון העצמי שלו. על הרקע הזה, שלח המנכ"ל אבי לוי מכתב לראשי ועדי העובדים, שבו הוא מניח את התשתית למהלך התייעלות אגרסיבי. לוי כבר לא מדבר בסיסמאות על "צמיחה", אלא על "שינוי עמוק" ועל הצורך לקבל החלטות אמיצות שעלולות להכאיב לעובדים בטווח הקצר.
במכתבו, לוי מנסה לצייר תמונה של מציאות משתנה המאלצת את הבנק להגיב. הוא מונה שורה של איומים חיצוניים בדמות תחרות גלובלית וטכנולוגית כמו כניסת ענקית הפינטק "רבולוט" לישראל משנה את חוקי המשחק בתחום העמלות והמט"ח.
בנוסף לוי ציין חקיקה המעודדת בנקים קטנים וצמיחת גופי האשראי החוץ-בנקאי נוגסים בנתחי השוק המסורתיים, ואת המהפכה הדיגיטלית, שכן כניסת מערכות בינה מלאכותית (AI) ואוטומציה מאפשרת לבצע פעולות שתלויות היו בעבר בכוח אדם רב באופן ממוכן ומדויק.
המסר של לוי לעובדים ברור: הטכנולוגיה מייתרת תפקידים רבים בבנק. הצורך בהתייתרות של עיסוקים מסוימים הוא כבר לא תחזית לעתיד הרחוק, אלא כורח המציאות של שנת 2026.
הקפאת הבונוסים היא רק הצעד הראשון. לוי מנסה לשדר לשוק שהוא מבין את עומק המשבר ומסמן את היעד: השאת ערך לבעלי המניות. עם זאת, קיצוץ בעלויות הוא רק צד אחד של המשוואה. כדי לסגור את הפער מול לאומי ו פועלים, דיסקונט יצטרך להוכיח שהוא יודע לא רק להתייעל, אלא גם לצמוח במקומות הנכונים.
בזמן שהמתחרים הגדולים בורחים קדימה, אבי לוי נמצא במרוץ נגד השעון. המשקיעים ימשיכו לבחון האם הצעדים שעליהם הכריז הם תחילתו של מהפך אמיתי, או רק ניסיון לכבות שריפות בבנק שמתקשה למצוא את הנוסחה המנצחת. השוק כבר נתן את הציון שלו במחירי המניות במערכת הבנקאית; עכשיו תור ההנהלה להוכיח שהיא מסוגלת לשנות את המגמה.