מניית אינטל זינקה ב-20% במסחר המאוחר בוול סטריט, לאחר שהחברה פרסמה אמש (ה’) תוצאות כספיות שהפתיעו לטובה את האנליסטים. יצרנית השבבים, שנאבקה בשנים האחרונות על הרלוונטיות שלה מול ענקיות כמו אנבידיה ו-AMD, מראה סימנים ראשונים של התאוששות, כשהיא נשענת על שינוי במבנה הביקוש לתשתיות בינה מלאכותית (AI) ועל רוח גבית פוליטית חזקה.
המספרים שמאחורי הזינוק
אינטל הצליחה לעקוף את הערכות השוק כאשר הרווח למניה (מתואם) הסתכם ב-29 סנט, לעומת צפי של סנט אחד בלבד. ההכנסות היו 13.58 מיליארד דולר, לעומת צפי של 12.42 מיליארד דולר.
גם התחזית לרבעון השני אופטימית משמעותית מהצפי: החברה צופה הכנסות של 13.8 עד 14.8 מיליארד דולר, בעוד האנליסטים ציפו ל-13.07 מיליארד דולר בלבד.
הקאמבק של ה-CPU: המעבד המרכזי חוזר למרכז הבמה
הצמיחה המשמעותית ביותר נרשמה בחטיבת הדאטה-סנטר (מרכזי הנתונים), שם ההכנסות טיפסו ב-22% והסתכמו ב-5.1 מיליארד דולר. הפרשנות המעניינת כאן היא השינוי באופי העבודה של יישומי בינה מלאכותית. בעוד שעד כה השוק התמקד כמעט אך ורק במעבדים הגרפיים (GPU) של אנבידיה, הדור החדש של סוכני ה-AI והעומסים המורכבים מחזיר את החשיבות למעבד המרכזי (CPU) – התחום שבו אינטל מחזיקה ביתרון היסטורי.
מנכ"ל החברה, לי-בו טאן, ציין בשיחת המשקיעים כי ה-CPU חוזר להיות "היסוד ההכרחי של עידן ה-AI". כדי לתמוך במגמה זו, אינטל רכשה לאחרונה בחזרה נתח של 49% ממפעל השבבים שלה באירלנד תמורת 14 מיליארד דולר, צעד שמדגיש את ביטחונה בצורך בכושר ייצור עצמאי.
השותף החדש בוושינגטון: ממשלת ארה"ב כבעלת מניות
אי אפשר לנתח את נסיקת המניה – שעלתה ביותר מ-80% מתחילת השנה – מבלי להתייחס לשינוי המבני בבעלות עליה. בשנה האחרונה, תחת ממשל טראמפ, הפכה ממשלת ארה"ב לבעלת המניות הגדולה ביותר בחברה. מדובר בחלק ממהלך אסטרטגי להחזרת ייצור השבבים לשטח ארה"ב מסיבות של ביטחון לאומי ותחרות מול סין. לצד הממשל, גם גופים כמו אנבידיה וסופטבנק הזרימו מיליארדים לחברה, מה שמספק לה "כרית" פיננסית ופוליטית שאין למתחרותיה.
המציאות מאחורי הכותרות: ההפסדים עדיין כאן
למרות האופטימיות, חשוב להסתכל על השורה התחתונה במאזן. אינטל היא עדיין חברה מפסידה, וההפסד הנקי שלה אף התרחב משמעותית ל-4.28 מיליארד דולר (לעומת 887 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד).
הסיבה העיקרית לכך היא המודל העסקי הייחודי והיקר של אינטל. בניגוד למרבית יצרניות השבבים שמתכננות את המוצר ושולחות אותו לייצור במפעלים חיצוניים במזרח הרחוק, אינטל מתעקשת להיות גם המתכננת וגם היצרנית. מדובר באסטרטגיה עתירת הון הדורשת השקעות עתק בתשתיות, מה שמעיק על הרווחיות בטווח הקצר אך עשוי להעניק לה יתרון אסטרטגי בטווח הרחוק אם תצליח לייעל את תהליכי הייצור שלה.
בשורה התחתונה, אינטל נמצאת בנקודת מפנה. השילוב בין טכנולוגיה שחוזרת להיות רלוונטית לבין תמיכה ממשלתית מאסיבית מעניק לה אורך נשימה, אך המבחן האמיתי יהיה ביכולתה להפוך את הצמיחה בהכנסות לרווח בשורה התחתונה ולצמצם את הפער הטכנולוגי שפתחו מתחרותיה בשנים האחרונות.