בשנת 2005 פרסם העיתונאי תומס פרידמן את סיפרו "העולם שטוח". באותה עת הגלובליזציה הייתה בשיאה, וקצב התרחבותו של הסחר הבינלאומי טיפס לרמות חסרות תקדים. בספר תיאר פרידמן כיצד הגלובליזציה, האינטרנט והטכנולוגיה צמצמו חסמים בין מדינות, חברות ואנשים, והפכו את התחרות לכלל ־ עולמית. פרידמן מסביר איך מיקור חוץ, שרשראות אספקה, מחשוב ותקשורת דיגיטלית יצרו מציאות שבה ידע ועבודה יכולים לעבור במהירות ממקום למקום. המסר המרכזי של הספר הוא שבעולם כזה היתרון שייך למי שמסתגל מהר, משקיע בחינוך, בחדשנות וביכולת להתחרות בזירה גלובלית. איזו אוטופיה.
מאז הרבה מים עברו בנהרות הפוטומק, הוולגה והיאנג צה. העולם השתנה לחלוטין. ואם באותו ספר הילל פרידמן את הפתיחות בסחר בין מדינות והורדת חסמים, הרי שמאז הקורונה, מגמת הגלובליזציה צועדת לאחור. ההרמה המחודשת של חסמי הסחר והמגמה של העתקת מוקדי ייצור מהמזרח למערב (Re shoring) מעלה את המתח הגיאו-פוליטי. כל אלו תורמים לעלייה בחוסר הוודאות ומקטינים מאוד את היכולת של המשקיעים לחזות את התהליכים לטווח ארוך. אך לפני כחודש הקונצנזוס לגבי מגמת האינפלציה והריבית בעולם היה שהן יירדו. המלחמה במפרץ הפרסי שינתה את התחזיות לחלוטין, במה שמהווה דוגמה מוחשית כיצד אירוע צבאי שהחל בשל מתיחות גיאו-פוליטית משפיע על התחזית הכלכלית.
לא רק יכולת החיזוי מושפעת, כי אם גם היכולת לאסוף ולהציג את נתוני האמת. הנה דוגמה מקומית. למדד המחירים לצרכן שהתפרסם בשבוע שעבר על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צורף נספח שבו הסבירה הלשכה שהמצב הנוכחי מקשה על המדידה משום שחלק מהחנויות והשירותים היו סגורים, אזורים מסוימים לא היו נגישים, ולכן לא ניתן היה לאסוף מחירים באופן מלא וישיר.
בנוסף, גם דפוסי הצריכה עצמם השתבשו, כאשר חלק מהמוצרים והשירותים נצרכו רק חלקית או לא נצרכו כלל, ולכן קשה לדעת מהו השינוי האמיתי ביוקר המחיה. בגלל זה נדרשה הלמ״ס להסתמך יותר מהרגיל על איסוף מקוון, אומדנים וזקיפת מחירים, במקום על מדידה שוטפת ומלאה של המשק בתנאים רגילים. כלו מר, יתכן שהמדד משקף את השינוי במחירים ויתכן גם שלא...
זו אולי הסיבה שהשוק הופתע מעט מהמדד שהיה נמוך מהתחזית בעשירית האחוז, מאחר והצפי היה שהמלחמה תייצר לחץ לעליית מחירים.
אלא שבעוד שהנספח שהלשכה צירפה לפרסום המדד נועד להבהיר את הקושי במדידת השינוי במחירים בעת מלחמה, הוא גם המחיש למשקיעים את הקושי לקבל נתונים מהיימנים. לא בגלל שלשכת השירות הרלוונטית מעוותת חלילה את הנתונים, אלא בגלל הכאוס שיוצרת המלחמה. כפי שכתבנו לאחרונה, להערכתנו המלחמה היא אירוע שיש למסגר אותו בתוך המאבק על ההגמוניה הגלובלית בין ארה"ב וסין.
לכן גם אם הפסקת האש הנוכחית תסתיים בהסכם, הסבירות שנכונו לנו עוד לא מעט התנגשויות בין הגושים נותרה גבוהה, בין שאלו צבאיות ומתבצעות דרך הפרוקסים ובין שאלו כלכליות או טכנולוגיות. כל אלו יוצרים עלייה ברמת אי הוודאות עליה המשקיעים ידרשו פרמיית סיכון גבוהה מזו שדרשו עד כה.
תופעה נוספת שתתלווה לכך היא עלייה בתנודתיות שאחת התוצאות שלה היא ירידות חדות עם פרוץ האירוע והתאוששות חדה ומהירה לאחר מכן. זו תופעה שמאפיינת את השווקים מאז הקורונה והיא נצפתה גם לאחר פרוץ המלחמה באוקטובר 23’, להבדיל, עם ההודעה על הטלת המכסים על ידי טראמפ באפריל 25’ וכעת עם המלחמה במפרץ.
בקיצור, אל תמצמצו, כי זה יכול לעלות לכם הרבה כסף. המענה שלנו בתיק האג"ח לתנאים החדשים הוא להגדיל את החשיפה לרכיב הצמוד הקצר- בינוני. זאת מאחר ולהערכתנו הנתונים (בארץ ובעולם) אינם מגלמים עדיין את מלוא השפעת המלחמה על המחירים, שלא לדבר על כך שאין לנו יכולת לאמוד את היקף וההשפעה ומשך הזמן שלה.
לשם דוגמה, עם הפרסום על הפסקת האש מחיר הנפט אמנם צנח בחדות, אולם מחירו עדיין גבוה בקרוב ל-30% לעומת מחירו לפני המלחמה. לזה יש להוסיף את העליות החדות במחירי הגז, הדשנים, הכימיקלים ועוד מוצרים וחומרים חיוניים רבים אחרים שהשפעתם עדיין לא באה לידי ביטוי במדדים הרשמיים. העולם הוא לא מה שהיה. פעם הוא היה שטוח, מאז הוא התעקם.
*הכותב הוא מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות*