הלם ההיצע בשוק הנפט עדיין קשה להבנה. לצד סיפורים על מחסור מתקרב, במיוחד בדלק סילוני, בחינה של מוקדי המסחר המרכזיים מציגה תמונה מורכבת יותר, עם ירידה מוגבלת בלבד במלאים. לאור ההתרחבות המהירה של נתיבי אספקה חלופיים מהמזרח התיכון והמשך הסחר דרך מצר הורמוז (שאף גדל לאחרונה), נראה כי הגירעון בשוק הנפט קרוב יותר ל-5% מאשר ל-10%.
מצב זה מעניק לשוק מרחב הסתגלות, מה שעשוי להסביר את עמידותו. הביקוש עדיין עולה על ההיצע, אך נורמליזציה של הסחר דרך הורמוז הכרחית למניעת זעזוע גדול יותר. המשבר הנוכחי דומה במידה רבה למלחמת המפרץ ב־1990, שגרמה אז לזינוק קצר טווח במחירים. בהתאם לכך, ייתכן שמחירי הנפט כבר עברו את שיאם.
ניתן לדמות את שוק הנפט למערכת של אמבטיות בגדלים שונים המחוברות בצינורות. השיבוש בהיצע מהמזרח התיכון יוצר מצב שבו הביקוש (הזרימה החוצה) גדול מההיצע (הזרימה פנימה), ולכן האמבטיות מתרוקנות בקצבים שונים. עד כה, הירידה הבולטת ביותר ניכרת במלאי הנפט הגולמי המאוחסן בים, אחד ממאגרי האחסון הגדולים, שסייע לאזן את המחסור בתחילת המשבר. גם תזקיקים בינוניים, כגון דלק סילוני, נפגעים במיוחד במספר אזורים ומהווים מוקד לעליות מחירים חדות.
עם זאת, בנתונים ממוקדי מסחר מרכזיים (חוף מפרץ ארה״ב, צפון־מערב אירופה וסינגפור), לא ניכרת עדיין שחיקה משמעותית במלאים. נתונים עדכניים מצביעים על התאמות מתקדמות בשוק: התבססות נתיבי אספקה חלופיים, עלייה ביצוא נטו מארה״ב וירידה ביבוא נטו לסין. במקביל, חלה התמתנות בעלויות הובלה ימית ובמרווחי זיקוק.
ככל שהגירעון נמוך יותר, כך גדל הזמן שבו השוק יכול להסתמך על מלאים לפני מעבר לקיצוץ בביקוש - תרחיש מזיק כלכלית. סיכון זה תלוי בעיקר בפגיעה בתשתיות האנרגיה באזור, יותר מאשר בעיכוב בנורמליזציה של הסחר דרך הורמוז. כל הצדדים המעורבים חולקים אינטרס לשמור על זרימת הנפט והגז לאסיה, ולכן הסחר צפוי להמשיך ולהתרחב בהדרגה. גם כאן, ההשוואה למלחמת המפרץ תומכת בהערכה כי שיא המחירים כבר מאחורינו.
*ראש מחקר כלכלי ומחקר הדור הבא, יוליוס בר*