הפסקת האש הייתה אמורה להיות יום הבשורה עבור שוק האנרגיה העולמי, אך המציאות בשטח, או ליתר דיוק במימי מצר הורמוז, רחוקה מלהיות מעודדת. בעוד שהדיפלומטים מחליפים איומים מחודשים, חברות הנפט הבינלאומיות משאירות את ציי התדלק שלהן הרחק מהאזור. עבורן, כל עוד אין מנגנון בדיקה אמיתי בשטח, המצר נותר שדה מוקשים פוליטי וצבאי.
צואר הבקבוק נותר חסום
מצר הורמוז, דרכו עוברת כחמישית מאספקת הנפט והגז העולמית, נמצא כעת במצב של עצירה כמעט מוחלטת. למרות הדיווחים על "פתיחה זמנית", רק מספר מצומצם של אוניות מטען יבש העזו לחצות את הנתיב בימים האחרונים. מבחינתן של מכליות הנפט הענקיות, הסיכון של פגיעה מטיל או תפיסה על ידי משמרות המהפכה גדול בהרבה מהפיתוי שבקיצור הדרך.
בשעה זו מחיר הנפט (WTI) עולה מעל 5% ל-99.49 דולר לחבית. הברנט מוסיף כ-4% לערכו ונסחר ב-98.7 דולר לחבית.
המשקיעים בעולם מבינים כעת את מה שהפוליטיקאים מנסים להסתיר: אף גוף בינלאומי לא באמת בודק את אמינות המעבר הבטוח, והאמון בשוק נמצא בשפל.
איראן היא זו שקובעת מי יעבור, מתי ובאיזה מחיר. עבור שאר העולם, מדובר באות אזהרה - מצר הורמוז הפך לכלי מיקוח אסטרטגי שלא יחזור למצבו הקודם כל כך מהר.
כל עוד מכליות הנפט לא ירגישו בטוחות לשוב למסלול השגרתי, מחירי ההובלה והביטוח ימשיכו להאמיר, מה שיגולגל בסופו של דבר לכיס של הצרכן בנמלים ובתחנות הדלק. הפסקת האש הנוכחית נראית כרגע יותר כמו "פסק זמן" טקטי מאשר פתרון קבוע.