משרד האנרגיה והשר העומד בראשו, אלי כהן, פרסמו הודעה דרמטית על כוונתם לצאת למכרז חמישי לחיפושי גז טבעי במימיה הכלכליים של ישראל. על פי התוכנית, המדינה תציע לחברות אנרגיה להתמודד על זכויות חיפוש בשישה אזורים שונים. על פניו, מדובר בבשורה של צמיחה וביטחון אנרגטי, אך עבור מי שעוקב אחר המספרים, ההודעה הזו מעלה סימני שאלה נוקבים לגבי הקצב הממשי של פיתוח משאבי הטבע של ישראל.
המציאות מאחורי המילים: אפס חיפושים בפועל
בהודעה ארוכה ומפורטת של משרד האנרגיה, נפרס חזון של "תנופת חיפושים" ורצף הצלחות שהביאו לכניסת שחקניות בינלאומיות. אולם, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר לגמרי: נכון להיום, לא מתבצע ולו חיפוש גז פעיל אחד בים.
הפלונטר של חברות האנרגיה
גם כאשר יש זוכות, הדרך מהכרזה לקידוח בפועל רצופה מכשולים: קבוצת סוקאר, BP וניו-מד אנרג’י פנתה לקבלת הרישיון רק במרץ 2025. שנה חלפה מאז, והחיפושים טרם החלו. על פי תוכנית העבודה, הן אמורות להתחיל לפעול רק במהלך השנה הקרובה.
לגבי קבוצת ENI, דנה פטרוליום ורציו, למרות שהוכרזו כזוכות במקבץ G, הרישיון טרם נלקח רשמית. המשמעות היא שהשעון הרגולטורי, המקציב שלוש שנים לביצוע החיפושים, אפילו לא התחיל לתקתק.
רק כעת, למעלה משנתיים לאחר פרסום המכרז הקודם, מתברר כי לאזור אחד כלל לא היו מתמודדים, וגורלו של אזור נוסף נותר בערפל.
העיכובים הללו אינם רק עניין של בירוקרטיה ימית. עיכוב בחיפושים משמעו דחייה של שנים ביכולת להגדיל את היצע הגז, מה שמשפיע ישירות על הביטחון האנרגטי של ישראל ועל פוטנציאל ההכנסות של המדינה מתמלוגים, כספים שאמורים לזרום לרווחת הציבור.