לאחר התאוששות מתונה ב-2024, שוק הגז הטבעי נכנס ב-2025 לשלב של האטה ברורה. נתוני שלושת הרבעונים הראשונים של השנה מצביעים על גידול זעום של כ-0.5% בצריכה הגלובלית – תוספת של כ-10 BCM בלבד – והתחזית לשנה כולה מצביעה על צמיחה הנמוכה מ-1%. מדובר באחת השנים החלשות בביקושי הגז מאז משבר האנרגיה של 2022.
האטה זו אינה תולדה של גורם יחיד אלא של שילוב בין מחירי גז גבוהים, תנודתיות מאקרו כלכלית ממושכת ומחסור חלקי בהיצעים. עם זאת, מבט עמוק יותר מגלה תמונה מורכבת בהרבה: אירופה הפכה למנוע הצמיחה המרכזי של הביקושים (שהביאו גם להסכם הגז הגדול של ישראל מול מצרים לאחרונה), אסיה מגיבה בחדות למחירים גבוהים בצמצום צריכה, וצפון אמריקה מובילה זינוק משמעותי בהיצע – בעיקר באמצעות LNG.
שנת 2026, צפויה להביא מפנה דרמטי – זינוק של כ-7% בהיצע ה-LNG (כ-40 BCM), שככל הנראה יוביל להצפה בשוק, לירידת מחירים ולהתאוששות בביקושים – בעיקר באסיה שבה קיימת רגישות למחירים. בנוסף, נראה כי משק הגז ימשיך להביא להפחתה בשימוש בפחם ובדלקים פוסיליים מזהמים.
אירופה – ביקושים אסטרטגיים ולא התאוששות כלכלית
אחד הנושאים המעניינים בתחום ב-2025 הוא השינוי הדרמטי בגיאוגרפיית הביקושים. אירופה בולטת בשנת 2025 כמנוע הצמיחה המרכזי של הביקוש העולמי לגז טבעי. בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה נרשמה עלייה של כ-5% בצריכת הגז ביבשת – תוספת של כ-15 BCM - והתחזית לשנה כולה מצביעה על גידול של כ-3%.
עם זאת, הגידול האירופי בביקושים אינו משקף התאוששות כלכלית רחבה או נסיגה מיעדי האנרגיה המתחדשת, אלא בראש ובראשונה שיקול אסטרטגי. מדינות אירופה ממשיכות למלא מאגרי אחסון גז בקצב גבוה, כחלק מהמאמץ לחיזוק הביטחון האנרגטי לאחר הפחתה דרמטית בתלות בגז הרוסי ומתוך היערכות לחורפים קרים ולזעזועים גיאו-פוליטיים. מילוי המאגרים האירופאיים אחראי במידה רבה ליצירת ביקושים נוספים לביקושי השוק השוטפים, דבר משמעותי, במיוחד על רקע ירידה בהיצעי הגז.
מעבר לביקושים לצרכי אחסון, חלק משמעותי מהגידול האירופאי בביקושים נובע ממגזר ייצור החשמל. בשנת 2025 חלה ירידה של כ-3% בתפוקה הכוללת של מתקני האנרגיה המתחדשת, בעיקר בשל ירידה של כ-5% בייצור מרוח ושל כ-12% בהידרו (וזאת למרות שתפוקת המתקנים הסולאריים דווקא עלתה בכ-20%), דבר שהגדיל את הצורך בגז. הירידה ברוח ובהידרו הגבירה את השימוש בגז כ"דלק גיבוי" למערכת החשמל.
הגידול בביקוש האירופי סופק כמעט במלואו באמצעות ייבוא LNG ולא באמצעות גידול בהפקה המקומית באירופה. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2025, ייבוא ה-LNG לאירופה זינק בכ-28% (כ-28 BCM) והגיע לשיא היסטורי. כל הגידול בייבוא ה-LNG לאירופה הגיע מארה"ב. במקביל, ייבוא הגז הרוסי בצנרת, בעיקר דרך אוקראינה, המשיך להצטמצם, ונתח הגז הרוסי בביקוש האירופי ירד אל מתחת ל-10% (כ-1.8 BCM).
עם זאת, חרף הסנקציות, רוסיה נותרה ספקית ה-LNG השנייה בגודלה של אירופה. למעלה מ-85% מייבוא ה-LNG הרוסי מופנה לשלוש מדינות בלבד – צרפת, בלגיה וספרד – מה שמדגיש את הריכוזיות הפוליטית בתחום.
APAC – האטה חדה וצמצום בצריכה
בניגוד חד לאירופה, אזור APAC צפוי לסיים את 2025 עם צמיחה של פחות מ-1% בביקוש לגז – הקצב האיטי ביותר מאז 2022. זהו אזור המאופיין ברגישות גבוהה למחיר, במיוחד בשווקים המתפתחים שבו, והמחירים הגבוהים דחקו צרכנים רבים לחזור לפחם ולדלקים זולים יותר.
המעבר הזה משקף חולשה כלכלית, אך גם מעורר חששות סביבתיים, שכן הוא מאט את קצב הפחתת הפליטות. ייבוא ה-LNG לאסיה הצטמצם בכ-5%, כאשר עיקר הקיטון הגיע מסין. נוצר למעשה פיצול בין שוק אירופי שמוכן לשלם פרמיה עבור ביטחון אנרגטי, לבין שווקים אסייתיים שמגיבים במהירות לעליות מחירים בצמצום ביקושים.
צפון אמריקה – ביקוש יציב מול זינוק בהיצע
הביקושים לגז בצפון אמריקה צפויים לצמוח השנה בכ-0.5% בלבד (פחות מ-5 BCM). אך מאחורי נתון זה מסתתרת תמונה מורכבת של כוחות מנוגדים. עלייה חדה בביקוש לחימום בשל חורף קר וארוך מהממוצע (10% יותר ימי חימום) שקוזזה ע"י ירידה חדה בצריכת הגז לייצור חשמל בשל עליית מחירי הגז, דבר שפגע בכלכליות ייצור חשמל מגז.
מחירי Henry Hub בשנת 2025 היו גבוהים בכ-65% בממוצע לעומת 2024, מה שהוביל למעבר נרחב מייצור חשמל מגז לפחם בארה"ב. בקנדה, לעומת זאת, גם הביקוש לחימום עלה וגם ייצור החשמל מגז התרחב.
אך בניגוד לביקושים היציבים בממוצע בארה"ב, היצעי הגז בה גדלו מאוד ובשלושת הרבעונים הראשונים של 2025 ההיצעים צמחו בכ-3.3%, על רקע כדאיות כלכליות גבוהה יותר של ההפקה.
ארה"ב ממצבת את עצמה כשחקנית המרכזית בשוק ה-LNG העולמי: הייצוא האמריקאי של LNG גדל בכ-21 BCM בתקופה זו, בעיקר בזכות הפעלת מתקני הנזלה חדשים והשמשת מתקנים שהיו מושבתים. כמעט כל התפוקה החדשה הופנתה לשוק האירופי. קטאר הייתה התורמת השנייה בגודלה לגידול בהיצע.
מנגד, מספר מדינות בלטו בירידה בתפוקה: רוסיה רשמה ירידה של כ-11% (3.5 BCM) בייצוא בשל סנקציות שפגעו במתקניה; נורבגיה חוותה ירידה חדה של כ-44% עקב תחזוקה מתוכננת במתקן מרכזי; ואוסטרליה הציגה ירידה מתונה של כ-3%.
LATAM, אפריקה והמזה"ת
במרכז ובדרום אמריקה נרשמה צמיחה שולית בלבד ב-3 הרבעונים הראשונים של 2025 – כ-1% – אשר סופקה כמעט כולה מהפקה מקומית מוגברת. כתוצאה מכך, ייבוא ה-LNG לאזור ירד בכ-8% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. ברזיל בלטה כהצלחה אזורית עם גידול משמעותי בהפקה המקומית, בעוד ארגנטינה שמרה על יציבות יחסית. בקולומביה נרשמה ירידה חדה בביקושים בשל התאוששות ייצור החשמל מהידרו, בעוד צ’ילה הציגה ביקושים חזקים לגז לתעשייה ולייצור חשמל. במקסיקו נרשמה ירידה חדה בביקוש, בעיקר בשל רגישות למחירי הגז הגבוהים.
אפריקה והמזרח התיכון יחד רשמו צמיחה של כ-2% בביקושים, בעיקר כתוצאה מהתרחבות מגזרי התעשייה וייצור החשמל.
מחירים, חוזים וגיאו-פוליטיקה
שנת 2025 חידדה את הניתוק בין שווקי הגז האזוריים. אירופה ממשיכה לשלם מחיר פרמיום כדי להבטיח אספקה, בעוד שאסיה מגיבה במהירות למחירים גבוהים ע"י צמצום צריכה. במקביל, חלה חזרה ברורה לחוזי LNG ארוכי טווח של 15–20 שנה, בעיקר באירופה, לאחר שנים של העדפת חוזים קצרים וגמישים.
מגמה זו תומכת בגל ההשקעות במתקני הנזלה בצפון אמריקה ובמזרח התיכון, אך גם מעוררת ביקורת סביבתית, שכן חוזים ארוכי טווח עלולים לנעול שימוש בגז מעבר ליעדי האקלים של 2040–2050. הגז ממשיך לשמש גם ככלי גיאו-פוליטי: ארה"ב מחזקת את מעמדה כספקית אסטרטגית לאירופה, בעוד רוסיה מאבדת את מעמדה כספקית צינורות מרכזית אך שומרת על דריסת רגל דרך .LNG
2026 – נקודת המפנה הצפויה
התחזיות לשנת 2026 מציירות תמונה שונה בתכלית מזו הקיימת כעת. צריכת הגז העולמית צפויה להגיע לשיא חדש, בהובלת שני מנועי צמיחה עיקריים:
גידול חד בהיצע ה-LNG – אספקת ה-LNG הגלובלית צפויה לזנק באופן חד של כ-7% (המהווים כ-40 BCM). עיקר הגידול מגיע מפרויקטים חדשים בארה"ב, בקנדה ובקטאר.
התעוררות באסיה – ירידת המחירים הצפויה ב-LNG, כתוצאה מעליית ההיצעים, אמורה לתמוך בהתאוששות באזורים שרגישים למחיר.
יחד עם זאת, למרות הצמיחה ב-2026, שנה זו צפויה להציג לנו גם מגמות מנוגדות. באירופה ובדרום אמריקה, המשך התרחבות השימוש באנרגיות מתחדשות צפוי להפחית את צריכת הגז האירופית. מנגד, צפון אמריקה, אפריקה והמזה"ת צפויים להוות את מקור הצמיחה בביקושים.
ההשפעה על ישראל
ההתפתחויות בשוק הגז העולמי אינן מתרחשות בוואקום, ויש להן השלכות ישירות ועקיפות על ישראל – הן ברמת המדיניות האנרגטית והן ברמת החברות הפועלות בתחום החיפושים, ההפקה, ההולכה והייצוא.
מצד אחד ישראל, כמדינה עם משק גז מבוסס אך קטן יחסית, הינה חלק משוק אזורי (מצרים–ירדן–מזרח הים התיכון), אך מצד שני היא מושפעת יותר ויותר מהדינמיקה הגלובלית בתחום. כמובן שיש קשר ישיר בין מחירי הגז למחירי ה-LNG, מפני שה-LNG מיוצר מגז טבעי. לכן, למרות שנכון להיום אין מתקני הנזלה בישראל, שוק ה-LNG משפיע גם עליה.
שוק הגז הישראלי מתבסס ברובו על חוזים ארוכי טווח למדינות שכנות – בעיקר מצרים וירדן – ובטווח הקצר, התנודתיות הגלובלית אינה מתורגמת באופן מידי להכנסות חברות הגז הישראליות ולהכנסות למדינת ישראל כתוצאה ממסים ומתמלוגים. עם זאת, בטווח הבינוני והארוך ירידה במחירי ה-LNG עלולה להפעיל לחץ עקיף על מחירי חוזי ייצוא חדשים או חידוש חוזים קיימים. יש לציין בהקשר זה שמחירי החוזים הקיימים של ישראל מול מצרים וירדן נמוכים יחסית ועל כן, ככל הנראה שלא יופעלו על שותפי לוויתן, ת מר, כריש ותנין לחצים כבדים להורדת מחירים כאשר ירדו המחירים הגלובליים, וזאת בייחוד לאור עסקת הגז החדשה שנרקמה לאחרונה.
מצרים, שמשמשת כנתיב הייצוא העיקרי של גז ישראלי לשוק העולמי, הופכת רגישה יותר למחירי ה-LNG הגלובליים. כאשר מחירי ה-LNG יורדים, כדאיות הנזלת גז ישראלי עלולה להיפגע. מנגד, מחירים גבוהים באירופה ב-2025 חיזקו את הביקוש המצרי לגז למתקני ההנזלה שלה, מה שתמך בייצוא הישראלי בתקופה זו.
הביקושים האדירים של אירופה ל-LNG הם אחד הגורמים שדחפו את עסקת הגז שנמצאת כיום בהתהוות ולמעשה מקדמת את שלב ב’ של מאגר לוויתן.
עסקת הגז החדשה מול מצרים – כלכלת ישראל חזקה ותתחזק עוד יותר
ישראל נמצאת אחרי מלחמה קשה של שנתיים והיא עברה אותה כשהיא משגשגת מבחינה כלכלית, עם משק חזק, עם ייצוא בטחוני, עם ייצוא הייטק ועם משקיעים זרים ששבים להשקיע בה. אחת הסיבות לחוזק המשק היא הגז הטבעי של ישראל – בהקשר זה ראוי לציין כי מחירי הגז בישראל ירדו מאז מתווה הגז בכ-25%, זאת כאשר בעולם הם עלו בלמעלה מ-50% בתקופה זו. כתוצאה מכך מחירי החשמל בישראל ירדו והם נמוכים בכמחצית ביחס למחיריהם באירופה.
בהמשך להרחבת הסכם תמר מול מצרים מינואר 2024, לפני מספר ימים, בהינתן הביקושים הגוברים מאירופה ל-LNG וב"דחיפה" אמריקאית, הצהיר נתניהו כי אישר עסקת גז חדשה בין ישראל ומצרים (זאת לאחר שכידוע עיקר ייצוא הגז הישראלי, כבר היום, מנותב למצרים) באמצעות הרחבת לוויתן. מדובר כאמור בשלב ב’ של פיתוח מאגר לוויתן, אותו כל מי שמכיר את התחום, מכיר היטב, עוד מימי פיתוחו ההתחלתי של המאגר.
הפלטפורמה של המאגר תוכננה מראש כך שהיא ניתנת להרחבה עבור שלב זה, כך שיחד עם קידוח בארות נוספים, ההפקה מהמאגר יכולה לעלות מ-12 BCM (כעת) ל-21 BCM בשנה והפלטפורמה הקיימת מסוגלת לתמוך בכך. בהמשך, יהיה אף ניתן להגדיל את היקף ההפקה לכ-23 BCM בשנה באמצעות הנחה של צינור רביעי בין המאגר לפלטפורמה. הגידול הזה בהפקה הוא הפטרוליום המדובר בעסקת הייצוא.
העסקה כוללת ייצוא עד 2040 של כ-130 BCM של גז טבעי בשווי של כ-35 מיליארד דולר (מתורגם ל-112 מיליארד שקל). הדבר צפוי להביא להכנסות גדולות למדינה (כ-58 מיליארד ₪ בסה"כ), הן מתמלוגי על, הן ממס הכנסה והן מהיטל ששינסקי. קצב הכנסות המדינה מגז טבעי כיום הינן כ-6 מיליארד ₪ לשנה ובתוך עשר שנים הן צפויות להגיע לכ-20 מיליארד שקל לשנה.
מעבר לכסף, מדובר קודם כל בגיאופוליטיקה. עסקה זו מייצרת יציבות אזורית שהינה חשובה מאוד עבור ישראל, במיוחד בתקופה כמו זו בה אנו מצויים, בדיוק כמו זו שיש עם ירדן שתלויה בנו במים ובגז. העסקה מייצרת יציבות למצרים מול אירופה וגם לישראל מול מצרים. היא תתרום גם לקידום הסכמים נוספים במסגרת הסכמי אברהם. נקודה נוספת בהקשר זה היא שאם אירופה תקבל גז ישראלי, היא תהיה חייבת במקום מסוים, למתן את הביקורת שלה כלפי ישראל. הסכם הגז החדש הוא חלק מזה שישראל הופכת למעצמה אזורית – עם גז, עם יכולות הגנה ולחימה, ייצוא בטחוני, תעשיית הייטק וגם - הרבה כסף.
לעסקה זו הולכת גם להיות השפעה לא מבוטלת על ייצור החשמל הפרטי בישראל. תחנות החשמל שעדיין לא חתמו על הסכם גז וביניהן OPC חדרה, ריינדיר ודוראד, ייהנו מעסקאות גז במחירים יציבים אשר ככל הנראה יהיה נמוכים מהמחירים שהן היו מצליחות להשיג ללא ההסכם החדש.
יש לציין כי כחלק מהסכם הגז החדש, והיתר הייצוא החדש, לוויתן מחויב לספק גז גם לצריכה הישראלית ובמחיר "firm" כדי למנוע עליית מחירי חשמל מאסיבית בישראל – הדבר יביא לירידה במחירי האנרגיה לצרכנים ויחסוך למשק הישראלי מיליארדי ש"ח. משמעות נוספת היא שגם אם מחירי הייצוא יהיו מאוד אטרקטיביים, לא ייווצר מצב שמתעדפים ייצוא על מכירה פנים ישראלית.
יש הטוענים שמכירת הגז המהירה מצד ישראל הינה פגיעה בביטחון האנרגטי של המדינה, אשר כיום הינה במקום השני מבין מדינות ה-OECD בדירוג עתודות גז לנפש ובמקום הראשון מבחינת שמירת גז לדורות הבאים. אך חשוב לציין כי אמנם זה נכון שמאגריה של ישראל יתדלדלו, אך מנגד:
הכנסות המדינה מגז טבעי צפויות להגיע לכ-475 מיליארד שקל. כל עוד הכנסות אלו נכנסות לקרן העושר, צוברות ריביות, דיבידנדים ומושקעות באופן הולם, שוויין עולה ועשוי גם לעלות בקצב מהיר יותר משווי הגז. הדבר משמר את שווי מאגרי הטבע עבור הדורות הבאים וגם יאפשר לרכוש אנרגיה במידת הצורך.
לפי דוח הגז של BDO, הכנסות המדינה מגז טבעי שקולות לעלות ההקמה של מתקני אנרגיה מתחדשת בהיקף של כ-100 GW - פי 2 מכלל צריכת החשמל כיום בישראל. כלומר – "הגז הטבעי, יבטיח למדינה הכנסה לאומית שתאפשר לדורות הבאים לעבור, ללא עלות נוספת למשק המקומי, למקורות אנרגיה חליפיים, ירוקים ושאינם מתכלים".
אמנם נכון להיום כ-70% מייצור החשמל בישראל נעשה באמצעות שימוש בגז טבעי, אך ככל שהזמן יעבור, נראה שיותר ויותר מתקני ייצור חשמל יסתמכו על אנרגיה מתחדשת או על גרעין ולא על גז טבעי, נפט או פחם. הזינוק בצריכת חשמל כתוצאה מהתפשטות ה-AI מביא, בטווח של עשור לפחות, להקמה של תחנות כוח גרעיניות רבות.
אמנם נראה כי ישראל מיצתה את פוטנציאל המאגרים הגדולים שלה אך נראה כי ישראל עדיין לא מיצתה את כלל מאגרי הפטרוליום שברשותה וכי חלקם עוד לא הוכרזו כתגליות. העסקה נותנת מוטיבציה לאקספלורציה נוספת בים התיכון.
לפי דוח משק הגז של BDO, עם התחשבות בייצוא למצרים ולירדן, עתודות הגז של ישראל, שעומדות כיום על כ-1,044 BCM, צפויות להספיק למשק עד לשנת 2062 ולהשאיר עודף של מעל ל-100 BCM. הדוח מראה כי 75% מעתודות הגז יישארו במדינת ישראל, שכן הסכמי הייצוא מסתכמים בכ-260 BCM.
לסיכום
שוק הגז של 2025 הוא שוק מורכב הטומן בחובו תוצאות של החלטות אסטרטגיות ושל השפעות נגררות מהמלחמות בין רוסיה ואוקראינה וגם בין ישראל ואויבותיה. הוא מדגיש את המתח בין ביטחון אנרגטי ליעדי אקלים וליציבות אזורית, בין מעצמות אזוריות למדינות מערביות שהולכות ונחלשות, בין שווקים מפותחים למתפתחים ובין טווח קצר לארוך. שנת 2025 מסתמנת כשנת קיפאון והיערכות, בעוד ש-2026 עשויה להביא הקלה מתחת לפני השטח, אסטרטגיה, רגולציה וגיאו-פוליטיקה ימשיכו לעצב את השוק עמוק אל תוך העשור הבא. ומה לגבי ישראל? נראה כי היא הופכת למעצמה אזורית (שתלויה באמריקה) והאנרגיה היא רק ביטוי אחד לכך.
*הכותבת היא סמנכ"לית מחקר בקבוצת ילין לפידות*