רבים סבורים כי המתיחות בין הנשיא טראמפ לנגיד הבנק הפדראלי פאוול הינה הסוגיה העיקרית בכל הקשור להמשך הריבית. אולם, ה"מתיחות" החשובה יותר, לדעתי, היא בין האינפלציה לבין התעסוקה, או נכון יותר, בין הסיכונים לגבי השתיים. למעשה, בנקודת הזמן הזו, רב הנסתר על הגלוי והצמד יכול להתפתח לכל כיוון.
כך, ייתכן כי בהשפעת המכסים החדשים, האינפלציה תשנה כיוון, ומכל מקום התכנסותה לכיוון רמת היעד של 2% תיבלם. מדדי המחירים ליצרן ומחירי מחירי הייבוא שפורסמו, השבוע, עשויים להוות אינדיקציה לכך ואין להמעיט בחשיבותם. הסיכוי שהשוק גוזר לכך שהריבית תרד, בחודש הבא, עדיין גבוה מאוד, אך ירד מאז פורסמו שני הנתונים, ולא בכדי.
פרט לכך, הסעיפים שמושפעים פחות מהדבר, כגון סעיפי הדיור והשירותים ללא אנרגיה, עדיין עולים פי 2 מהרצוי. הבעיה היא, שבין אם האינפלציה תעלה ובין אם לאו, התעסוקה יכולה אף היא להתפתח לכל כיוון. כך, ייתכן כי האינפלציה אכן תשוב לעלות, בעוד התעסוקה נחלשת, כפי שניתן היה ללמוד מנתוני התעסוקה החיוורים של שלושת החודשים האחרונים.
צירוף כזה יהיה המסובך והמורכב ביותר מבחינת הפד, שכן אינפלציה גבוהה תקשה עליו להוריד ריבית, בעוד תעסוקה נחלשת תצדיק זאת. להערכתי, נוכח המדדים האחרים לפעילות הכלכלית, לרבות נתוני התוצר לרבע השני של השנה ונתונים כגון מספר המספרות הפנויות והשיעור הנמוך, עדיין, של הבלתי מועסקים, אין כעת דחיפות של ממש שהריבית תרד, ודאי לא משמעותית, אך נתוני התעסוקה של החודש – חודשיים הבאים יהיו חיוניים על מנת לדעת עד כמה התעסוקה אכן נחלשת ובאיזו מידה.
מנגד, ייתכן כי התמסורת מהמכסים הגבוהים יותר למחירים ללקוחות הקצה תהייה נמוכה, כפי שקרה בעבר. זאת נוכח התחרותיות הטיפוסית לחלק גדול מענפי הפעילות. מחקרים מראים כי במקרים רבים יעדיפו היבואנים והרשתות לספוג חלק מהעלות הנוספת.
במקרה זה, יהיו לחצי המחירים פחותים (גם אם מסיבות אחרות האינפלציה עדיין תתקשה להתכנס לרמת היעד) וירידת הריבית, שהחלה ברבע האחרון של השנה שעברה והצטברה לאחוז אחד, תוכל להתחדש. אולם, גם כאן, הזהירות תצריך הורדה איטית, הדרגתית וזהירה.
נכון להיום, אני סבור כי האינפלציה בארצות הברית לא נמוכה מספיק וכי התכנסותה לרמת היעד אינה משכנעת ונחוץ להמתין זמן לפני שהשפעת המכסים תתברר לאושרה. בתוך כך, אינני רואה סימני חולשה משמעותיים בשוק העבודה של ארה"ב וגם החולשה שאפיינה את שלושת החודשים האחרונים עדיין אינה משכנעת. מדובר בנתונים תנודתיים, המתוקנים תדירות בדיעבד, לעיתים בצורה חדה, מה שמצריך המתנה של עוד מספר חודשים על מנת לבססה.
אני מניח שכל הנושאים הללו יעמדו במוקד דבריו של פאוול, אך בשורה התחתונה, חרף המצב המורכב, סביר להניח כי פאוול, שמסיים בשנה הבאה את כהונתו, ידגיש את האג’נדה שיותיר אחריו – הצורך בהמשך נקיטת מדיניות זהירה, שקולה ותלוית נתונים. אה, כן, וגם את החשיבות הרכבה שיש להמשך העצמאות של הבנק הפדראלי.
*הכותב הוא כלכלן שווקים ראשי בנק מזרחי טפחות*