רק לפני שבועות ספורים מניית זוז פאוור (ZOOZ) נסקה בעשרות אחוזים, כשברקע שקט רועם - בלי הודעות מהותיות, בלי דיווחים לבורסה. המשקיעים, בעיקר הקטנים, ראו בזוז את הסיפור החדש של אגירת אנרגיה, שילוב של טכנולוגיה ירוקה עם ניחוח של חדשנות ישראלית, אולי אפילו הסיפור הבא של וול סטריט. אלא שהחלום, שלהם לפחות, נגמר מהר מאוד, וכנראה גם לא במקרה.
אתמול התבררה הסיבה למהלך החריג של המניה: גיוס פרטי ענק (PIPE) בהיקף 180 מיליון דולר, כחלק ממהלך מהפכני לכאורה - אסטרטגיית רזרבה של ביטקוין. השוק לא אהב את זה. המניה קרסה בכ-45% ביום אחד בוול סטריט. מי שקנה את "החלום" בחודש האחרון, איבד עשרות אחוזים ברגע.
הסיפור של ZOOZ צריך להדאיג את כל מי ששם את כספו בשוק ההון, ובעיקר את מי שאמור להגן עליו - הרשות לניירות ערך. כשחברה דואלית מתנהלת תחת סט רגולציות שמותיר את הציבור בישראל חשוף למידע רק בדיעבד, וכשהמהלך כבר סגור - מדובר במצב בעייתי.
דואליות? רק כשנוח
המקרה של ZOOZ ממחיש את הכשל המהותי במניות הדואליות. מצד אחד, החברה רוצה גישה לשוק ההון הישראלי, ליהנות מחשיפה, נזילות והשפעה תקשורתית. מצד שני - היא פועלת לפי כללים של מדינה אחרת, ומדווחת מתי שנוח לה, לא כשנדרש. הגיוס הענק שביצעה החברה, במכפיל מגוחך, מתחת למחיר השוק - לא דווח מראש, לא לווה באזהרה או שקיפות, והותיר ציבור שלם להתרסק עם מניה שהייתה נראית לרבים כהבטחה ירוקה.
השאלה שצריכה להישאל: האם הרשות לניירות ערך בישראל יכולה להמשיך לאפשר לחברות לשחק בשני מגרשים, בלי אחידות רגולטורית?
האם שוב אלכס מרוויח - והציבור משלם?
מי שבולט בין המשקיעים האסטרטגיים הוא אלכס רבינוביץ’, שם מוכר היטב למשקיעים ישראלים, ולא תמיד בהקשר חיובי. בעבר הוא היה שותף למהלכים שנויים במחלוקת בחברות ציבוריות, שחלקן הסתיימו בירידות חדות למשקיעים הקטנים. כעת, הוא מופיע שוב כאחד ממשקיעי ה-PIPE - בשער של דולר אחד, נמוך משמעותית מהמחיר ששרר רק ימים ספורים קודם לכן.
השאלה איננה אם מדובר במהלך חוקי, הוא ככל הנראה כן. השאלה היא אם הוא הוגן, מוסרי, ואם הציבור באמת מבין את עומק הסיכון כשהוא מתפתה להשקיע בחברות מהסוג הזה, שמובלות על ידי יזמים נוצצים, מנכ"לים מתחלפים וסיפורי קריפטו נוצצים.
חלום הביטקוין – או מסך עשן?
לפי ההודעה, ZOOZ מתכננת להפוך לחלוצה בתחום "רזרבת הביטקוין" - מושג שעדיין לא ברור מה עומד מאחוריו, מלבד הרצון לרכב על הגל הקריפטוגרפי התורן. ההבטחה היא להפוך ל"חברת אוצר דיגיטלי", עם נגישות למשקיעים אמריקאים וישראלים כאחד. בפועל, רוב כספי הגיוס מיועדים לרכישת ביטקוין, מה שגורם לתהות אם מדובר באסטרטגיה עסקית ברת קיימא - או פשוט בארנק קר שאמור להעלות את שווי החברה על הנייר. או בקיצור, למה לא לקנות פשוט את מיקרוסטרדג’י?
שורה תחתונה
זוז פאוור אולי פועלת בתחום מלהיב, עם טכנולוגיה מעניינת ומנכ"ל חדש ומרשים. אבל האופן שבו ביצעה את הגיוס, ההפתעה שהותירה למשקיעים הקטנים והקריסה המהירה מזכירים לכולנו את מה שצריך לזכור כל הזמן בשוק ההון: המשקיע הקטן הוא האחרון לדעת וראשון להפסיד.
והרשות? היא עדיין שותקת.