הסכם הסחר בין ארה"ב ליפן, שהפחית את המכסים על יבוא רכבים מיפן לארה"ב מ-25% ל-15%, צפוי להשפיע על מספר שחקנים בשוק הרכב, כאשר ההשפעה החיובית הבולטת ביותר נראית כרגע אצל יצרניות הרכב היפניות, כפי שמשתקף בעלייה החדה במניית טויוטה לעומת תגובה אדישה של מניות יצרניות הרכב האמריקאיות.
לשאלה מי מרוויח מהמהלך הזה ומדוע, על פי תגובת השוק נראה כי התשובה היא - יצרניות רכב יפניות (כמו טויוטה, מאזדה, הונדה, ניסאן, מיצובישי).
הפחתת המכסים מ-25% ל-15% מפחיתה את עלויות היבוא של רכבים וחלקי חילוף יפניים לשוק האמריקאי, שהוא שוק מרכזי עבור יצרניות אלה (28.3% מייצוא הרכב היפני ב-2024 היה לארה"ב). זה מאפשר ליצרניות היפניות להוזיל מחירים, לשפר שולי רווח ולהגדיל נתח שוק, במיוחד בדגמים פופולריים כמו טויוטה RAV4 וקורולה, שכבר נמכרים היטב בארה"ב.
התגובה בשוק לא איחרה לבוא. עליות שערים נרשמו הבוקר במניות טויוטה (14%), מאזדה (17.8%), מיצובישי (13%), הונדה וניסאן (11%) - מה שמשקף את האופטימיות של המשקיעים לגבי היכולת של יצרניות אלה לנצל את ההזדמנות למנף את הסכמי הסחר.
הפחתת המכסים על חלקי רכב יפניים מוזילה את עלויות הייצור עבור יצרניות שמסתמכות על שרשראות אספקה יפניות. יצרניות רכב דרום קוריאניות (יונדאי, קיה). למרות שההסכם הוא בין ארה"ב ליפן, משקיעים מעריכים שדרום קוריאה עשויה ליהנות מתנאי סחר דומים בעתיד, כפי שמציין אנליסט מסיטי: “הפחתת המכסים ללא מגבלות עבור יפן עשויה להשפיע על קו המו”מ עם יצואניות רכב מרכזיות אחרות”. כתוצאה מכך, מניות יונדאי עלו ב-7.5% וקיה ב-8%–8.5%,.
ההסכם מצית תקוות להפחתות מכסים עתידיות עם האיחוד האירופי, שמנסה שנים להגיע להסכם דומה עם ארה"ב. אז מדוע יצרניות הרכב האמריקאיות אדישות?
מניות יצרניות הרכב האמריקאיות (כמו ג’נרל מוטורס, פורד וסטלנטיס) לא הגיבו בעליות משמעותיות, ואף נרשמה התנגדות של שלוש יצרניות הרכב הגדולות מדטרויט להסכם, בטענה שהוא עסקה גרועה לתעשייה האמריקאית ולעובדי הרכב האמריקאית. הרי הפחתת המכסים על רכבים יפניים מגבירה את התחרות בשוק האמריקאי, במיוחד בדגמים קטנים והיברידיים, שבהם ליצרניות היפניות יש יתרון טכנולוגי ומוניטין חזק. לדוגמה, טויוטה RAV4 וטסלה מודל Y הן מהרכבים הנמכרים ביותר בארה"ב, בעוד שרכבי ג’נרל מוטורס ופורד פחות דומיננטיים בקטגוריות אלה.
אלא שההסכם לא משנה את המכסים הגבוהים על פלדה (50%), אלומיניום (50%) ונחושת (50%), שמשפיעים על עלויות הייצור של יצרניות אמריקאיות. בנוסף, מכסים של 25% על יבוא ממקסיקו וקנדה (שותפות סחר מרכזיות של ארה"ב) ממשיכים לפגוע בשרשרת האספקה של יצרניות אמריקאיות. לעומת זאת, היצרניות היפניות נהנות מהקלה משמעותית בעלויות היבוא שלהן.
גם יצרניות יפניות שמייצרות בארה"ב (כמו טויוטה וסובארו) נדרשות לייבא חלקים ממדינות אחרות, ועדיין נהנות מהפחתת המכסים על חלקים יפניים. לעומת זאת, יצרניות אמריקאיות תלויות יותר בשרשרות אספקה גלובליות, שחלקן כפופות למכסים גבוהים יותר ממדינות כמו סין.
חולשה מבנית בתעשייה האמריקאית
תעשיית הרכב האמריקאית סובלת מעלויות ייצור גבוהות, היצע דגמים מיושן ואיחור במעבר להנעה היברידית וחשמלית בהשוואה ליפן. היתרון התחרותי של יצרניות כמו טויוטה בתחומים אלה מקשה על יצרניות אמריקאיות לנצל את ההסכם לטובתן.
ההסכם כולל התחייבות יפנית להשקעה של 550 מיליארד דולר בארה"ב ולרכישת תוצרת חקלאית אמריקאית, אך אין התייחסות מפורשת להקלות משמעותיות על יצוא רכבים אמריקאיים ליפן,. כפי שציין טראמפ, "לא מכרנו אפילו מכונית אחת ביפן", מה שמדגיש את החולשה של יצרניות אמריקאיות בשוק היפני.
שורה תחתונה, המרוויחות העיקריות מההסכם הן יצרניות הרכב היפניות, ובראשן טויוטה, שנהנות מהפחתת עלויות היבוא, שיפור התחרותיות והגדלת הרווחיות בשוק האמריקאי. הצרכנים האמריקאיים עשויים ליהנות ממחירים נמוכים יותר, ויצרניות אירופאיות ודרום קוריאניות נהנות מסנטימנט חיובי בשל תקוות להסכמים דומים. לעומת זאת, יצרניות הרכב האמריקאיות נמצאות בעמדת נחיתות בגלל תחרות מוגברת, עלויות ייצור גבוהות וחוסר הקלות משמעותיות על יצוא ליפן. תגובת השוק, עם זינוק במניות היפניות ואדישות במניות האמריקאיות, משקפת היטב את הפער הזה בהשפעה.