במסגרת היום השני (ג׳) בוועידה השנתית להתחדשות עירונית של מרכז הבנייה הישראלי אשר מתקיימת במלון ענבל ב ירושלים, אמר נחשון קיויתי, יו״ר ובעלים קבוצת ב.ס.ר: ״אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת, אפילו קצת קשה גם בתחום הבנייה, גם בשיווק וגם באכלוס. זה נכון גם בתחום המגורים וגם בתעסוקה המשרדית. יש לנו שני פרויקטים בתל אביב ושם אנחנו מרגישים האטה ברורה. אין כמעט כניסות למשרדי המכירות, גם כשמדובר בפרויקטים עם מחירים שונים – אחד סביב 68 אלף שקלים למ״ר והשני סביב 36 אלף. לעומת זאת, בפרויקט שלנו בירושלים אנחנו רואים תמונה הפוכה. בשלושה חודשים שיווקנו שבעים דירות, בעיקר לתושבי חוץ. המצב הגלובלי והאנטישמיות הגוברת גרמו ליהודים רבים לרצות דירה בישראל ואין מקום שמסמל את זה יותר מירושלים. לכן בירושלים קצב השיווק שונה לגמרי, והביקוש שם חי ובועט. אנחנו היזמים גם הגדולים גם הבינוניים, תמיד חשבנו שאזור המרכז, מדינת תל אביב, היא המקום לבנות ולהרוויח וכו׳. קצת שכחנו את המעגל השני השלישי ואפילו הרביעי. הייתי לפני חודש בירוחם וראיתי מה קורה שם. בהחלט התקופה המאתגרת הזו שבה אנחנו עדיין נמצאים, בהחלט יש מגמה ואני פושג הרבה יזמים, הולכים למעגלים הבאים ומצליחים שם. מאחר ויש שם ביקושים. אני חושב שבעקבות המלחמה הזו אין סםק שהצפון והדרום באמת דורשים את העניין הזה.״
יגאל דמרי, בעלים י.ח. דמרי: ״חברות שהיו חכמות והשכילו והמעיטו את העסקת הפלסטינאים הרוויחו. אצלנו בדימרי לפני כמה מלחמות ציצמנו את כמות הפליסטאנים ולכן בגלל זה במלחמה הנוכחית חזרנו לעבוד מאוד מהר ופעלנו ב-90 אחוז כוח. היה לנו מחסור רק אצל קבלני המשנה שהעסיקו פלסטינאים. חברות החכימו ובונות יותר על עובדים זרים. המדינה מנסה לתגבר את כמות העובדים הזרים, חברות צריכות להחכים ולעבוד עם עובדים זרים וישראלים – ולא יצטרכו פלסטינים. תקרא לי ציוני תקרא לי ימני – מבחינתי שלא יעבדו לעולם. גם אם בשנה מסויימת בנו 50 או 70 אלף יחידות, ברגע שכמות יחידות הפינוי בינוי, על כל 60 אלף יחידות אתה בנית 40 כי הרסת 20. פינוי בינוי – כל שנה שעוברת יעמיק את הבור של ביקוש והיצע. כוח הבנייה בפועל – כל מה שאנחנו בונים תוריד מזה שליש.״
רונן יפו, מנכ״ל דוניץ אלעד: ״אני חושב שראינו בשנת 2024 כולה מכירות טובות. אנחנו היינו קצת פחות פעילים בתל אביב, אך בערים העוטפות אותה היו מכירות טובות. יש כאן המונים במילואים, זה משפיע מאוד על רכישת בתים, אבל בואו נזכור שאנחנו מדכאים את הביקושים ופוגשים את המקום שבו יש היצע גדול. בסופו של יום גם אם רואים האטה במכירות זה לא משנה את העובדה שיש המון ביקושים. נתחיל לראות התפתחות בנייה של התחדשנות עירוית גם באזורים שלא הייתה בהם היתכנות כלכלית.״
רמי לוי, בעלים רמי לוי שיווק השקמה: ״מה שקורה בפועל הוא שאנשים לא נותנים את הדעת לכך שכשיש פינוי בינוי, רבים מאלה שחשבו לשדרג את הדירה שלהם ולקנות חדשה – פשוט לא עושים את זה. זה אלפי לקוחות, עשרות אלפי דירות, והרבה מהן לא נמכרות. הביקוש יורד, והמשמעות היא פגיעה בשוק כולו. בנוסף, יש בעיה חמורה של כוח אדם בענף הבנייה. זה ממש קטסטרופה. יש מחסור אמיתי בעובדים, וצריך להביא עובדים זרים כדי לפתור את זה. אבל המדינה גובה על כל עובד זר אגרה של אלף שבע מאות שקלים. מצד אחד מדברים על יוקר המחיה, ומצד שני מקשים על מי שמנסה לפתור את הבעיה. וזה לא רק עניין של מחסור, גם הפריון של העובדים נמוך. כדי לפתור את משבר יוקר המחיה בישראל צריך להביא כמה שיותר עובדים זרים, אבל בפועל העלויות שלהם גבוהות מאוד - בין אם זה מיסים, אגרות או בירוקרטיה מסובכת. עד שמצליחים להביא אותם, מרגישים שמוציאים לך את הנשמה מכל הכיוונים. המדינה חייבת לתת את הדעת.
דלית רביב, מנכ"לית ICR: ״יש הבדל בין הרשויות ויש רשויות שלוקחות קשה. לא לחכות שאנחנו נבנה, בכל מקום נורמלי מודדים כמה זמן לוקח. אנחנו רואים פרויקטים שתקועים 10 שנים על כלום. זה המקום שבו צריכים להיות יזמים ולהיות מול הרשות. מה שעוצר את האזרחים בדרך כלל זה לא אנחנו, אלא הבירוקרטיה של הרשויות. אנחנו לא בונים על הפחתת הריבית, זה לא נראה כאילו היא תופחת אבל מהצד השני אם אנחנו רוצים לעודד צריכה ורכישכה של דירות, וגם לשחר מלאי של דירות ישנות, הם מאוד מושפעים מכל רבע אחוז בריבית. חייבים לנקוט בצעדים להורדת הריבית. בנק ישראל ניסה להתמודד עם ה-20/80 וגזר גזירות, כן אפקטיבי או לא, זה עשה את הפעולה ההפוכה. בנק ישראל מה שמטריד אותו זה שיזמים לא יפלו ולכן הוא עושה את מה שעושה. תפקידו הוא לשמור על יציבות המשק, צריכה להיות פה החלטה של מדינה שנמצאת כל כך הרבה זמן במלחמה שלמרות המלחמה, והמשק חזק, להפחית ריבית. זה ישנה את הכלכלה.״
עמי בר משיח, בעלים משותף, קבוצת אלמוגים: "יש קיפאון והאטה במכירות – אנשים יושבים על הגדר. הציבור לא יודע מה קורה, אין לו יועצים כלכליים, והוא שומע את הבכירים אומרים שהמחירים יורדים. לדעתי, זה יימשך עד הבחירות – כי אף אחד לא רוצה להראות עליית מחירים לפני המלחמה. הקיפאון בשוק היד השנייה הרבה יותר חריף ממה שקורה אצלנו. אנחנו עדיין מוכרים – לא בקצב שהיינו רוצים, אבל מוכרים. לעומת זאת, שוק היד השנייה בקיפאון עמוק, והמוכרים מתחילים להילחץ יותר ויותר. אני ממליץ לא להקשיב לפוליטיקאים – ולקנות דירה יד שנייה. אפשר ללחוץ את המוכרים, ויש ירידות של עשרות אחוזים. הייתי רוצה לראות את המדינה לוקחת אחריות ומתחילה לשקם את הצפון. בדרום מסתדרים – בצפון יש מוות קליני. אנחנו בנינו בקריית שמונה בתקופות אחרות, וצריך לזכור – מדינת ישראל היא לא רק תל אביב, רעננה וירושלים. יש המון אנשים טובים בפריפריה. אם נזניח את הצפון – אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה."
רונית אשד, מנכ"לית אפריקה ישראל מגורים: ״אם בעבר יזמים שהתמודדו במכרזים לקחו בחשבון שלוש שנים עד תחילת העבודה, כי הגרף תמיד הראה עלייה – היום זה כבר לא המצב. יזמים אחראים לא מתמחרים לפי תחזית של עליית מחירים, אלא לפי מחיר השוק. מי שבנה על עליות מחירים – חווה תוצאות לא פשוטות, ועוד יהיו מקרים כאלה. לכן לא ראינו קריסות יזמים – זה תוצאה של תמחור אחראי. יש רשויות שסגרו לנו אתרי בנייה, ובכל זאת המשכנו לשלם שכר דירה לדיירים – גם כשהדברים נתקעו. אם לוקח לנו שלוש שנים מרגע רכישת הקרקע ועד שאנחנו מתחילים לבנות, למה היזם צריך לשאת בכל העלויות האלה? אני מאמינה שכל היזמים, בסופו של דבר, היו רוצים שמחירי הדיור יירדו – אבל זה דורש שגם התהליך כולו יהיה יעיל יותר".