מיטב: אחת התובנות הבסיסיות ביחס לזהב היא שהמתכת היקרה משמשת כלי יעיל כהגנה בפני האינפלציה. האומנם זה כך?
בדקנו את התפתחות מחירי הזהב, הן בשנים האחרונות (טווח בינוני) והן בשני העשורים האחרונים (טווח ארוך). מהבדיקה עולה כי הקשר בין האינפלציה לזהב התרופף בצורה משמעותית בעשור האחרון.
מהבחינה ארוכת הטווח עולה כי בשנות ה-90’ נרשמה קורלציה ממוצעת של 0.4 בין שני האפיקים, כאשר בתחילת העשור היא הייתה גבוהה מאשר בסופו, ואף הגיעה לכדי 0.8. עם זאת, בעשור האחרון הסתכמה הקורלציה בין שני האפיקים ב-0.05, בממוצע.
ייתכן, כי ירידה זו נבעה מהנפקת איגרות חוב צמודות למדד המחירים לצרכן (TIP’s) על ידי האוצר האמריקאי, החל בשנת 1997. למעשה, הנפקת החוב הצמוד למדד, מייתרת את הצורך לרכוש זהב לשם הגנה מפני אינפלציה שהרי כעת קיים נכס המבצע זאת ללא לאות.
מבדיקת הקורלציה לטווח קצר, לפי 12 החודשים האחרונים עולה כי המתאם בין האינפלציה והזהב היה שלילי, במרבית הזמן ב-5 השנים האחרונות. דיאגרמת הפיזור (משמאל) בין הזהב לאינפלציה ממחישה את היעדר הקשר בין שני הנכסים. קרנות גידור רבות משתמשות בדיאגראמות מסוג זה בכדי להראות את הקשר עם שוק המניות הרלוונטי, כאשר ניתן דגש מיוחד לשיפוע הקו השחור, הממחיש את עוצמת הקשר. כפי שניתן לראות, שיפוע הקו הליניארי הוא כמעט אפסי (0.001-). כלומר, שינוי במחיר הזהב לא מלמד על שינוי מקביל בסביבה האינפלציונית.
חשוב להבהיר, כי גם חרף העובדה כי הזהב אינו קורלטיבי לאינפלציה, אין בכך בכדי להשפיע על כדאיות ההשקעה בזהב, אשר ימשיך להיתמך בכך שהריבית הדולרית היא נמוכה מאוד ואף עשוי ליהנות מאי הודאות במזרח התיכון ומאסון טבע ביפן.
מהפעילות הספקולטיבית בזהב ניתן ללמוד כי דווקא לקראת סוף השנה גדל הפוטנציאל לירידה במחירו (ראו תרשים). ככל הנראה, התסיסה החברתית במזרח התיכון טרפה את הקלפים.