אל תאמינו לכלכלנים ומנהלי השקעות שאומרים לכם שאנחנו בדרך להיפוך והשוק יעלה והכלכלה תפרח. כמובן שאחרי מיתון תהיה צמיחה, אבל קל מדי להשליך ממערכות קודמות. זה נכון שאחרי מיתון הכלכלה תצמח - השאלה מתי.
אם מסתכלים על מטרות המלחמה, קשה לומר שזה יקרה מהר. למעשה, מקבלי ההחלטות אף אומרים שצריך להערך למערכה של חודשים ואף יותר. אולי זה איתות לאוייבים, או אולי פשוט זו המציאות. העורף נמצא בהלם שייקח זמן לצאת ממנו. מלחמות העבר היו רחוקות מהבית, אבל כעת האירוע הקיצוני שחווינו יצר טראומה לכלל התושבים. אף אחד לא יוצא לקניות או הולך לראות סרט בחוץ בימי המלחמה.
מנהלי הכספים מדברים מפוזיציה. יותר אחראי יהיה להגיד לציבור ולחברות להיערך לתקופה קשה. הרי עוד לפניה לא היה פה קל בגלל העלאות הריבית שבאו לרסן את עליות המחירים הפראיות במשק. עוד לפני המלחמה נשמעו קולות להתערב במדיניות בנק ישראל ולהוריד את הריבית נוכח הנטל על החברות והצבור, אך גם עכשיו לא נראה שבכוונת בנק ישראל לעשות זאת.
וטוב שכך. טוב שבנק ישראל לא פועל בפזיזות ומשדר פאניקה בניגוד לממשלה שעדיין נמצאת בהלם, ממש מחוץ לאירוע, עסוקים בלחשוב על היום שאחרי. בימים אלו הנגיד אמיר ירון מוכיח שוב מיהו המבוגר האחראי כאשר השיק תוכנית סיוע לשוק המט"ח בזמן ששר האוצר רק עכשיו עושה שיעורי בית.
אז נכון, יהיה מיתון ולאחר מכן תהיה צמיחה. אבל מתי? קשה לראות כעת התאוששות בדמות V, או שהבורסה תתהפך עוד לפני סיום המבצע / מלחמה כמו במלחמת לבנון השניה. קל להסתכל על העבר ולנסות להשליך על העתיד, אבל העובדות בשטח הן שאנחנו באירוע שטרם ראינו.
מתי פינו ערים שלמות בישראל? או גייסו כמעט את כל מערך המילואים? המדינה לא היתה ערוכה למלחמה הזו, למרות האזהרות שנכתבו באותיות קידוש לבנה. החברות במשק כרעו תחת הנטל עוד לפני המלחמה בצל נטל הריבית, ואבדן ימי העבודה והנזק למשק טרם ברורים.
אפשר היה למצוא אור בקצה המנהרה אם האוצר לא היה מתמהמה עם סיוע לנפגעים, שהם למעשה המנוע של המשק. אלא ששר האוצר סמוטריץ’ נראה שלא הפנים את גודל האירוע. סמוטריץ’ ויתר על האגו ונפגש השבוע עם שרי אוצר קודמים, כמו שטייניץ וכחלון, על מנת התייעץ - אבל עדיין כולם מחכים לתוכנית של האוצר שממאנת להגיע. שר האוצר לא מפספס אף הזדמנות לאבד אמון.
נראה שנכנסנו למלחמה עם שדרת ניהול הכושלת שהיתה בישראל מעולם כאשר הגירעון של הממשלה חצה את היעד עוד טרום המלחמה, הריבית ברמת שיא, השקל בשפל, התחזקות הדולר תייקר את הייבוא (וכמובן את מחיר הדלק) והירידה בהכנסות ממסים נמשכת בזמן שלאוצר אין תחמושת. במצב כזה שקופת המדינה עברה בספטמבר עוד לפני המלחמה לגרעון - לא פלא שסמוטריץ’ לא ממהר לשחרר סיוע.
בזמן שמנהלי ההשקעות כותבים על היפוך מגמה, יש בישראל יותר מ-300 אלף אנשי מילואים שנעדרים מעבודתם, עוד עשרות אלפי פליטים בארצם, ללא עבודה, ולעת עתה עם מענה קלוש בדמות אלף שקל מענק מהאוצר בתור התחלה. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אלו מנועי הצמיחה של המשק, ואחרי המיתון ייקח להם יותר זמן להתאושש, וזה בהנחה שעדיין יהיו להם מקומות עבודה שישרדו ללא ייצור, הכנסות וחוב שדופק בדלת.
צר לנו להיות פסימיים בימים אלו אבל זהו המצב. שוק ההון אמנם צופה פני עתיד, אבל לעתיד הקרוב קשה לראות התאוששות מהירה בדמות V, כאשר שער החליפין עולה לקדמת המאבק בזירה הפיננסית, והדולר חצה את הרמה של 4 שקלים, בזמן שבנק ישראל עומד בפרץ על מנת למתן את הפיחות שצפוי להתגלגל לאינפלציה בהמשך.