הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין מעולם לא ריכזו עניין כמו הפעם שכן הם שיקפו את חוד המאבק הפוליטי בנוגע לשינוי שיטת המשפט בישראל. התתבוסה שנחל אפי נווה, מי שאומץ על ידי הקואליציה בתקווה שיהיה לקול שלה בוועדה למינוי שופטים, מסמנת את חמת המיאוס של הציבור מהרפורמה המשפטית אותה קיוו בקואליציה שנווה יקדם במסגרת מינוי שופטים.
כפי שאמר הבוקר אפי נווה בעצמו כאשר הודה בתבוסה: "הבחירות היו עניין פוליטי". אנחנו נוסיף שהתוצאות שלהן משקפות את הלך הרוח בציבור, והוא שאף אחד לא מעוניין ברפורמה המשפטית אלא בחיים עצמם. הגיע הזמן שחברי הקואליציה יפנימו כי שינוי שיטת הממשלה אינה נחלת הרוב. הרי הבחירות לכנסת לא היו על מתן כח בלתי מוגבל לנבחרת של פוליטיקאים שמשתנה כמו מזג האוויר. הבחירות גם לא היו על מתן כח בלתי מוגבל לקואליציה תוך ריסוק שומרי הסף.
לא זה היה הטיקט עליו רכב נתניהו לפני בחירות אלא על הכלכלה. ושם לממשלה הנוכחית אין בשורה. אפילו להיפך. חוסר הוודאות הפוליטי גורר עול כלכלי בדמות החלשות השקל וזה מתגלגל לאינפלציה (1% באינפלציה לפחות לפי בנק ישראל), הגרעון הוכפל במאי כמו גם הוצאות הממשלה, ההייטק בהאטה דרמטית ויוקר המחיה שובר שיאים. הציבור מאס בדרך הזו, ורוצה שר אוצר שכן מבין במכשירי השקעה בסיסיים ולא פוזל לתפקיד ביטחוני שמחכה לו בפינה, הציבור רוצה שרת תחבורה שלא תוקעת את המטרו בגוש דן, וסביר להניח שהציבור לא רוצה סגן יושב ראש הכנסת שמחלטר כקבלן וקפטן של ספינת תענוגות.
הציבור גם מאס בספינים ומאבקים פנימיים שגלשו לטריטוריות שלא נראו מעולם, כמו בתחום הפיננסי, כאשר כל פוליטיקאי טרי מרגיש נוח לגרוף הון פוליטי על חשבון נגיד בנק ישראל ולערער את היציבות הפיננסית מבלי להיות מודע לחשיבות של עצמאות בנק ישראל. או למשל הרעיון של להקפיא את הריבית בזמן שזו הדרך האולטימטיבית להתמודד עם האינפלציה החורגת מהיעד. או המומחיות בשוק המט"ח שהפכה לנחלת הכלל אך לשוא כאשר ניתוח שוק המט"ח הפך גם הוא לכלי פוליטי. והדיבורים על יוקר המחיה מוסמסו כרגיל על ידי עוד וועדה שתתפוגג עם הספין הבא. הציבור מאס בכל אלו ועורכי הדין שעמדו שעות בקלפיות בהחלט מהווים מדגם מייצג.
בשורה התחתונה, הקרב על ראשות הלשכה לא היה על כיסא אלא על דרך, והציבור אמר את דברו. אם הבחירות לכנסת היו נערכות היום ספק אם הקואליציה כפי שהיא היום היתה מקבלת רוב.