השר עמיחי אליהו מעוצמה יהודית תקף היום (א’) את נגיד בנק ישראל, פרופסור אמיר ירון, בטענה כי הוא זה שמוציא דיבתה של ישראל בעולם. "נגיד בנק ישראל מלכלך על מדינת ישראל ופוגע בדירוג האשראי של המדינה היה צריך להיות מגולגל מכל המדרגות. זה פרא אדם. לא ייתכן שפקידים ייצאו נגד הממשלה", אמר אליהו המשמש כשר המורשת.
צריך לשאול איזו מורשת אליהו מתיימר להשית, בעודו מפגין בורות לצד שנאת אחים מיותרת. הרי נגיד בנק ישראל חייב בראיונות מעבר לים, ובכלל, לשדר עצמאות ולדבר בשפה של המשקיעים הזרים, בניגוד ליישור הקו של חברי הממשלה כחלק ממשמעת קואליציונית שלאחרונה הפגינה חולשה.
דבריו אל אליהו מהווים פגיעה נוספת בעצמאות בנק ישראל. קשה לראות איך שר בישראל, שלא מבין את העבודה של המדיניות המוניטרית, מרגיש נוח לצאת נגד הנגיד באופן כה ברוטלי. למעשה, ההתקפה היתה כה ברוטלית עד כדי כך שנתניהו וסמוטריץ’ גינו בעצמם את דבריו של אליהו.
אבל הגינויים הללו חסרי משמעות כאשר השרים עצמם לא ששים לשמוע להוראות ראש הממשלה. צריך לשאול את עצמנו איך המשקיעים הזרים שרואים שבכל שבוע שר כזה או אחר, עלום ככל שיהיה, מרגיש נוח לתקוף את נגיד בנק ישראל, וזאת למרות שנתניהו כבר הבהיר לשרים שלא לעשות כך.
בעבר ההתקפות על הנגיד היו נגד העלאת הריבית, מה שהביא את ירון לפרסם מטריציה שמראה מה היה קורה לולא בנק ישראל היה מעלה את הריבית (האינפלציה היתה מייקרת את ההחזר החודשי של המשכנתא באופן קיצוני). אבל היום ההתקפות הן חסרות נופך ענייני. ניצול פוליטי מתוך ראייה צרה שמקורה בבורות.
מה שבטוח הוא שישראל של לפני הממשלה הנוכחית לעומת ישראל של אחריה, הינה זירה שונה לגמרי ממה שהכירו המשיקעים הזרים ויהיו לכך השלכות. ההתקפות על נגיד בנק ישראל הן לא במקום. לא רק כי הנגיד נתפס כעת כמבוגר האחראי היחיד בזירה הפיננסית, אלא כי העצמאות של הבנק מהותית לכלכלה הישראלית.
הזלזול בנגיד לא בא רק מהזרים, כך למשל שר האור סמוטריץ’ מיהר לקחת קרדיט על מדד מאי שהפתיע לטובה, אך שכח משום מה לציין שאפקט העלאות הריבית עשה את שלו, אלא ניכס לממשלה את הנתון המעודד. בסביבה כזו, לא פלא אם נגיד בנק ישראל לא ירצה להמשיך לעוד כהונה. השאלה מי ירצה למלא את התפקיד בהינתן שזוהי הסביבה שבמסגרתה הוא צריך לעבוד.