כנס המכון הישראלי לדמוקרטיה הבהיר יותר מכל כי הרפורמה המשפטית מזיקה לכלכלה הישראלית כבר עכשיו וככל הנראה מדובר רק בפרומו. אם מקשיבים לדברים שנשאו שם בכירי הכלכלנים במשק, אלו שבימים שבשגרה קשה להוציא מהם התבטאות יוצאת דופן, אז כל אחד מהם סיפק כותרת שיכולה לבדה להחזיק שבוע.
נגיד בנק ישראל אמיר ירון אמר את הברור מאליו, שאם הפיחות של השקל יימשך לא תהיה ברירה ובנק ישראל יאלץ להמשיך להעלות את הריבית. אם מסתכלים על המגמה בשוק המט"ח אז הקורלציה לשוק האמריקאי שהתנתקה מצביעה כי הפיחות בשקל קשור בעיקר לגורמים פנימיים, כלומר המחלוקת סביב הרפורמה המשפטית. הדולר שנחלש בעולם מרגיש נוח להתחזק מול השקל.
סוכנות הדירוג פיץ’ הבהירה כי ישראל יכולה לזכות בהעלאת דירוג במקרה שבו הרפורמה המשפטית - זו שבמתכונתה המקורית ביקשה לתת לפוליטיקאים כוח בלתי מוגבל על חשבון בית המשפט - תרד מהשולחן. אבל איפה עניין הרפורמה המשפטית עומד כיום? חלק מחברי הליכוד מאותתים כי היא לא תעבור במתכונתה המקורית כפי שהציג יריב לוין, חלק אחר מבהיר שהיא תקרה "על אפכם וחמתכם", והמסרים מראש הממשלה לא ברורים.
אחרי שנתניהו אמר בשבוע שעבר לערוץ 14 את מה שהוא לא אומר ל-CNN, שהרפורמה המשפטית תחודש, גולדמן זאקס הוריד את התחזית לשקל מול הדולר ותלה זאת בגורמים פנימיים. לפיחות של השקל תהיה השפעה על האינפלציה ובהתאם לכך על הריבית. לפי הנגיד, פיחות של 10% שנרשם בשקל כבר תרם כ-1% לאינפלציה.
הנגיד אמר היום שהאינפלציה דביקה וגם מדד המחירים לצרכן בחודש הבא יהיה גבוה אבל הוא רואה את הסוף, ואת האינפלציה מתכנסת לתחום היעד בהמשך. אלא שהתחזיות טבען להשתנות וכפי שראינו בשנה החולפת לא לטובה. סביר להניח כי הנגיד מסתכל גם לסוף הכהונה שלו, אבל לא מן הנמע שהוא כבר לא יהיה פה לכהונה נוספת, ולא כי הפוליטיקאים עושים לו חיים קשים, אלא כי הוא לא ירצה להיות חתום על האסון הכלכלי שמתרגש על המשק.
מי שבין היתר צופה אסון כזה, מלבד התחזיות ארמגדון של בנק ישראל בתחריש השלילי, הוא ראש אגף התקציבים באוצר, יואב גרדוס, שאמר היום בכנס כי מערכת החינוך החרדית תוביל לכך שבעוד כמה עשורים נהיה מזרח אירופה, "השקעות תקציבי עתק במערכת החינוך החרדי הוכחה כלא יעילה", אמר גרדוס.
הכיוון אליו הולכת הכלכלה מרמז כי הצעדים שבהם בנק ישראל יאלץ לנקוט על מנת להמשיך לרסן את האינפלציה, כמו העלאה נוספת של הריבית, תביא בהכרח רוח רעה כנגדו. כאשר כל פוליטיקאי או מגיש טלוויזיה מרגיש ראוי לצבור נקודות ולתת לנגיד עצות בענייני ניהול מדיניות המאקרו של בנק ישראל, לא מן הנמנע כי נגיד בנק ישראל אמיר ירון לא ירצה כהונה שניה כאשר הפופוליזם ורוח התקופה לא יאפשרו לו לעשות את עבודתו נאמנה.
כמו להצדיק את צעדיו, ירון הפשיל שרוולים לראשונה מזה זמן, והציג סימולציה שמראה מה יקרה לנוטלי המשכנתאות אם בנק ישראל לא היה מעלה את הריבית כלל והאינפלציה היתה מגיעה ל-10%. המסקנה שכנראה לא היתה ברורה מספיק לציבור, ובמיוחד לפוליטיקאים שמצאו לנכון לנגח את הנגיד לאחר כל העלאת ריבית, היא שההחזר החודשי של נוטלי המשכנתאות היה עולה בשיעור שקשה לדמיין את משקי הבית עומדים בו.
ויש מי שאומר כי המדיניות המוניטרית כלל לא עובדת ובנק ישראל צריך להיות נחוש יותר. פרופ’ רפי מלניק אמר כי המדיניות של בנק ישראל אינה מרסנת מספיק והשווה את המצב ל-2007, אז הריבית היתה בשיעור דומה אך האינפלציה היתה נמוכה יותר בגובה של 2% ושוק העבודה לא היה הדוק כמו היום.
במצב כזה, כאשר ההחלטה הבאה תלויה בנתונים, והנתונים מהכלכלה תלויים סביב החלטות של פוליטיקאים שלא בהכרח רואים עין בעין עם הדרג המקצועי, קשה להאשים את הנגיד אם הוא יבחר לחזור לאוניברסיטיה בפנסלבניה במקום כהונה נוספת.