אם יש כלל אצבע בבנקאות שכולנו יודעים לדקלם הוא שריבית עולה טובה לבנקים. אז מסתבר שזה נכון בלא מעט מקרים אבל לא במקרה של SVB. הרבה נכתב מאז סוף השבוע על הקריסה של SVB אבל חשוב לשים את הזרקור על מה שמבדל את הבנק הז"ל (הטעות במקור) מבנקים אחרים בארה"ב ומהבנקים בישראל בפרט.
Silicon Valley Bank נוסד בשנת 1983, כשמטרתו העיקרית הייתה לספק שירותי בנקאות ומימון לתעשיית הסטרטאפ הצומחת בסיליקון וואלי. בעידן בו שירותי הבנקאות המסורתיים דרשו מחברות להראות רווחיות, סילקון וואלי בנק היה שונה בנוף ושם לעצמו למטרה ללוות את היזמים והחברות הצעירות בשלבי הצמיחה שלהם. במרוצת השנים ועם התפתחות תעשיית הטק בארה"ב הפך SVB לבנק ה-16 בגודלו בארה"ב תוך שהוא מהווה אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים של התעשייה.
אז מה קרה ל-SVB? מרבית הבנקים בארה"ב מבוטחים ע"י ה-FDIC וכך גם SVB אבל מנגנון הביטוח עובד עד לגובה של 250 אלף דולר לחשבון, וכפי שכולנו כבר יודעים זהו סכום זניח ביחס להיקף הפיקדונות ב-SVB, למעשה כ-90% מהפיקדונות לא היו מבוטחים נכון לפברואר 2023 והכך נוצרה פאניקה בשווקים עם ההודעה על קריסת הבנק.
באופן מאוד פשטני ניתן לומר שמרבית הבנקים מרוויחים את לחמם מהפער בין הריבית על הפיקדונות לריבית על הלוואות כך שכאשר הריבית במשק עולה, הפער הזה מתרחב והבנק מרוויח יותר כסף. אבל מה קורה בסיטואציה בה הבנק לא מצליח לתת מספיק אשראי כדי לכסות את עלות הפיקדונות? זה פחות או יותר מה שהוביל את SVB לקריסה.
בפועל הבנק צמח באופן משמעותי ברגל הפיקדונות תחת התנופה של תעשיית הטק אבל בצד האשראי הוא לא היה חזק כל כך (חברות ההייטק גם ככה היו מרופדות במזומנים והתעשייה לא נשענה על אשראי) ונאלץ לתחזק את המודל הבנקאי באמצעות רכישה של אגרות חוב (למעשה -MBSים) לטווחים ארוכים של 10-30 שנים. הבעיה היא שבניגוד לאשראי בנקאי, את ההשפעה של עליית הריבית רואים ב-MBS באופן מיידי בשוק וכשהריבית עלתה ושוויין של אותן הלוואות ירד, וההון העצמי של הבנק נמחק. בנוסף, ההאטה בתעשיית הטק בלמה את המשך זרימת הכספים לתוך הבנק וזרעה את פוטנציאל משבר הנזילות.
כל האמור לעיל התחבא בדוחות של הבנק תחת מעטה סיווג חשבונאי של אגרות חוב מוחזקות לפדיון אותן הבנק לא נדרש לשערך (שווין בספרים עמד על 91 מיליארד דולר אל מול שווי הוגן של כ-76 מיליארד דולר, לו היה משוערך וכנראה נמוך בהרבה נכון להיום).
מה שהצית את הריצה לבנק הוא העובדה שהבנק שהחזיק איגרות חוב בתיק הזמין למכירה הודיע על מכירתן ועל הכרה בהפסד של כ-2 מיליארד דולר בתוצאות הרבעון הראשון של 2023 ועל מנת לכסות על ההפסד ועל שחיקת ההון יצא הבנק לגיוס של מניות בדיסקאונט עמוק על מחיר המניה. לקוחות הבנק כבר לא התקשו להריח את המצוקה ומכאן שהדרך למשבר נזילות וריצה לבנק הייתה קצרה.
ומה יהיה גורלו של הבנק ושל לקוחותיו? אז על הבנק ניתן כבר לומר קדיש. אתמול הודיע הפד שכספי המקידים בבנק אינם בסכנה וכי 100% מהכספים מובטחים ע"י הממשל. ובכלל, גם ללא התערבות הממשל ניתן היה להניח שעבור מרבית המפקידים המצב לא כל כך גרוע. בצד ההתחייבויות עומדים פיקדונות בהיקף של 176 מיליארד דולר וזאת כנגד נכסים בהיקף כמעט דומה (בהנחת דיסקאונט על מכירת התיק). הבעיה היא הזמן, חברות סטארט-אפ צורכות מיליוני דולרים רק כדי להדליק את האור בבוקר ויתכן שהליך ההנזלה של התיק היה צפוי להיות ארוך מהנדרש להם. בנוסף לאמור הממשל האמריקאי הבין את המשמעויות הכבדות של קריסה של בנק ואובדן אמון של הציבור במערכת הבנקאית האמריקאית ומכאן ההחלטה לתת גב למפקידים.
מה זה אומר על בנקים אחרים? לכל הבנקים יש חשיפה לתיק ניירות אבל המצב של SVB היה מאוד ייחודי לו ובעיקר בהיקף האג"ח לפדיון, ביחס לסך תיק המסחר וביחס להיקף הפקדונות. מכאן החשש שעולה על המערכת הבנקאית הישראלית הוא מובן, אך הסתכלות בדוחות הבנקים מציגה מציאות אחרת לגמרי והרבה יותר אחראית.
הבנקים בישראל – ההפך הגמור
להבדיל מ SVB, הבנקים בישראל מנוהלים בצורה שונה לגמרי. היקף הנכסים המוחזקים באג"ח לפדיון לא מתקרב לשיעור ההחזקה של SVB (76%) ומרבית התיק מוחזק באג"ח זמין למכירה. יתרה מכך, ההפסד שסיליקון ואלי ספג במהלך השנה מדגיש את ניהול המח"מ הכושל של הבנק, כאשר בשנה אחת הבנק ספג הפסדים של כ-15 מיליארד $ על תיק של 91 מיליארד $, כלומר תשואה שלילית של 16.5%. בהשוואה אליו, הבנקים המקומיים אמנם הפסידו, אך לא בהיקפים שמתקרבים לזה של ואלי, כאשר ההפסדים בגזרה המקומית נעים בין 1%-6.5% לסך התיק.
נתון חשוב נוסף הוא שיעור ההפסד הצבור ביחס להון. בעוד שבואלי שיעור ההפסד הצבור בתיק המוחזק לפדיון כמעט זהה להיקף ההון העצמי של הבנק, בבנקים הישראלים המציאות רחוקה מכך. שיעור ההפסדים בבנקים המקומיים מסך ההון העצמי נע סביב 3% ל-8%. כך שגם במקרה קטסטרופה, ההפסדים יהיו במקרה הרע ביותר, לא נעימים, אך בוודאי שלא אסון.
לסיכום, המקרה של סיליקון וואלי בנק יעלה דיונים רבים בנוגע לערנות הרגולטור, יגרום להעלאת חוות דעת שונות בנוגע לסיווג הנכסים בתיק המסחר של הבנקים ובנוגע להכרה ברווח והפסד של אג"ח לפדיון ויהווה בסיס מצויין לפודקאסטים בתקופה הקרובה. אבל כשזה נוגע לבנקים המקומיים, נראה כי מצבם טוב בהרבה ושהניהול שלהם יחד עם הפיקוח ההדוק של הרגולטור המקומי מותיר אותם יציבים גם בסביבה כזו.
**הכותב הוא אנליסט בנקים, IBI בית השקעות**