"ככלכלן ישראלי ותיק, ראיתי מקרוב את השינוי המדהים של ישראל מכלכלה מוכת היפר-אינפלציה ומחסור כרוני במטבע חוץ, לאומת הסטארט-אפ של חדשנות ויזמות. אבל היום, יחד עם הרוב המכריע של חבריי הכלכלנים, אני חושש שההצלחה הזו בסכנה גדולה", כך כתב בארי טאף, מי שהיה חבר בהנהלה הבכירה של בנק ישראל משנת 2001 עד 2013, וחבר בוועדה המוניטרית מאז הקמתה.
כיועץ לארגונים רב לאומיים, טאף ייעץ ליותר מ-25 מדינות בנושא מדיניות מאקרו-כלכלית ומוניטרית, ובבלוג שכתב ל-THE TIMES OF ISRAEL תחת הכותרת "הסכנה הפזיזה של סטארט-אפ ניישן", טאפ מניף דגל אדום.
"בעוד שממשלות קודמות עשו טעויות, מעולם לא הייתה ממשלה שניהלה מדיניות כל כך בפזיזות שתפגע קשות בכלכלת ישראל ובשגשוג אזרחיה. האיום הזה נובע מהשם המוטעה של הממשלה "הרפורמה השיפוטית" - יותר כמו מהפכה במערכת הממשל שלנו", כתב טאף.
טאף, בעל תואר שני בהצטיינות במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית. מאז 1994 שימש טאף כיועץ מומחה בקרן המטבע הבינלאומית, ובעבר כיהן כדירקטור בבורסה לניירות ערך בתל אביב וכחבר בוועדת אריאב לפיתוח שוק ההון. אחרי 30 שנה בבנק ישראל טאף סיים את תפקידו ב-2013 בעודו יועץ לנגיד הבנק סטנלי פישר.
"על כל החוזקות שלה, כלכלת ישראל עלולה לשלם מחיר גבוה מאוד - ברמת חיים נמוכה יותר, באבטלה ובצמצום הזדמנויות - בשל חקיקה לא מומלצת שהוצעה על ידי פוליטיקאים קצרי רואי ממניעים מפוקפקים. במדינה דמוקרטית, הצלחה כלכלית תלויה בחוזקם של מוסדותיה, לרבות מערכת המשפט, הממשל והבנק המרכזי שלה. משקיעים לא ישקיעו, יזמים לא יתחדשו, אם זכויותיהם לא יובטחו. כל איש עסקים צריך לראות מערכת משפט מכובדת, חסרת פניות ועצמאית אליה יוכל לפנות אם יתעורר הצורך. הפרדת סמכויות ובלמים ואיזונים חיוניים.
"אבל החקיקה המוצעת תבטל כל ביקורת או מגבלה על סמכויות הממשלה. זה יגביל את השימוש של בית המשפט העליון בעקרונות משפטיים שמילאו תפקיד מרכזי בחיסול השחיתות הציבורית. הדבר יכרסם בזכויות הקניין ויפגע באטרקטיביות של ישראל כמקום עבודה או עשיית עסקים, ויפגע ביכולתה של ישראל למשוך משקיעים.
"הטענה שכלכלת ישראל תרוויח מהרפורמה אינה נכונה; הטענה שכלכלת ישראל אינה פגיעה היא היבריס טהור. ישראל היא כלכלה קטנה התלויה בכלכלה הבינלאומית להשקעות, סחר, חומרי גלם, תשומות ייצור, מוצרי צריכה, ידע ושיתוף פעולה. השוק הפנימי קטן, ואנחנו תלויים בייצוא לצמיחה. הייצוא שלנו אינו מגוון היטב, אלא תלוי בהייטק, הנשען על שווקים בינלאומיים ושיתוף פעולה.
"לפגיעה במוסדות הציבור יהיו השפעות קשות לטווח ארוך. דוגמה לכך היא הצורך בבנק מרכזי עצמאי שיבטיח יציבות פיננסית ומדיניות מוניטרית מתאימה. בניגוד לפוליטיקאים, שאופק מחזור הבחירות שלהם עלול להוביל אותם לנקוט בצעדים פופולריים אך הורסים, הבנק המרכזי חייב להיות נקי מלחצים פוליטיים, מסוגל לנהל מדיניות שתועיל למדינה בטווח הארוך", כתב טאף.
המשפט שאמור להדיר שינה מעיניו של כל ישראלי באשר הוא, קשור לעצמאות בנק ישראל. "בנק ישראל ניצל את עצמאותו כדי לשמור על רקורד מעורר קנאה - ובכל זאת הוצעה חקיקה שתכבול את ידיו של הבנק בקבלת החלטות. אובדן האמינות במדיניות המוניטרית עלול לפגוע במחיר וביציבות הפיננסית. התוצאה תפגע באזרחים בכיסם ותפגע קשות בכלכלת ישראל", כתב טאף.
דוגמה נוספת לקצרות הרואי של הפוליטיקאים הפוגעת בכלכלת ישראל היא מהלכים קואליציוניים לפגיעה בקרן האזרחים של ישראל, שהוקמה כדי להשקיע הכנסות ממשאבי טבע, מציין טאף. "העקרונות מאחורי ה-SWF של ישראל, כמו SWFs אחרים, הם להשקיע כספים מעבר לים ולהגן על הכלכלה המקומית באופן מפורש לטובת הדורות הבאים. אולם בצעד חסר תקדים, ההסכם הקואליציוני כולל הוראה למשיכת כספים להגדלת תקציב הממשלה. אם גחמה ממשלתית יכולה לשנות את עצם אופיו של מוסד חשוב, סביבה עסקית יציבה אובדת.
"כלכלת ישראל חזקה, אבל כל כלכלה עלולה להיפגע ממדיניות גרועה. הטענה שכלכלת ישראל תרוויח מהרפורמה אינה נכונה; הטענה שכלכלת ישראל אינה פגיעה היא היבריס טהור. ישראל היא כלכלה קטנה התלויה בכלכלה הבינלאומית להשקעות, סחר, חומרי גלם, תשומות ייצור, מוצרי צריכה, ידע ושיתוף פעולה. השוק הפנימי קטן, ואנחנו תלויים בייצוא לצמיחה. הייצוא שלנו אינו מגוון היטב, אלא תלוי בהייטק, הנשען על שווקים בינלאומיים ושיתוף פעולה. ומרכיבי ההצלחה שלנו הם ניידים וניתן להזיז אותם בקלות. בניגוד למפעלים ולייצור, שהם קבועים, חדשנים עם מחשב יכולים לעלות על מטוס להגדרות אטרקטיביות יותר בכל פעם שמצב הרוח משתנה. אנחנו צריכים השקעות זרות ישירות כדי לזרז את הכלכלה. והשקעה צריכה חברה יציבה, בטוחה וחיובית כדי לשגשג", מציין טאף.
אז למה המשקיעים לא בורחים מסין?
מגיני תוכנית הממשלה טוענים כי דמוקרטיה תוססת אינה הכרחית להצלחה כלכלית ומביאים את הדוגמה של סין. טאף כותב כי ההשוואה היא אבסורדית. "מלכתחילה, יש את העניין הקטן של הגודל: לסין יש שוק פנימי שאי אפשר להתעלם ממנו, בניגוד לשוק הפנימי הזעיר של ישראל. יתרה מכך, הצלחתה של סין נבנתה על היותה "המפעל" העולמי: המפעלים ורשתות האספקה שלה חיוניים לכלכלה העולמית ולא ניתן להחליפם בקלות. ויש את ההבדל העצום במעמדן הבינלאומי של שתי המדינות: סין היא חברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, בעוד שישראל נמצאת כל הזמן תחת מתקפה דיפלומטית.
"לבסוף, ישנה תופעת "חברת החברים" - כלומר העתקת שרשראות אספקה למדינות שבהן הסיכון להפרעות מכאוס פוליטי נמוך. אם אפילו סין צריכה להיות מודעים לאופן שבו היציבות הפנימית שלה נתפסת בחו"ל, האם ישראל יכולה להתעלם מההשפעות של השיבוש הפוליטי שלה?
"התהליך שבו מוטלות הרפורמות המוצעות כבר מזיק. שינוי משטר מצריך התייחסות מדוקדקת, התייעצות ובניית קונצנזוס. במקום זאת, השינויים המוצעים מיושמים באמצעות הליך חקיקה נמהר ובלתי מתפשר. בעוד שמאות כלכלנים ומנהיגים עסקיים מובילים בארץ ובחו"ל, יחד עם ראשי שירותי הביטחון של ישראל לשעבר, הזהירו כי המהפך השיפוטי יפגע בישראל, הקואליציה התקשתה למצוא כלכלן רציני שיתמוך ברפורמות. ובכל זאת גישת הבולדוזר נמשכת. אם מתעלמים מחוות דעת מוחצת כזו של מומחים כשהיא מנוגדת למטרות פוליטיות מפלגתיות, אז האמון במוצקות המערכת נעלם. ואמון, אמינות וקבלת החלטות טובה הם הבסיס להצלחה כלכלית", סיכם טאף.