"בנק ישראל טעה בהערכת המצב שאנחנו לא הולכים להעלאת ריבית והגדיל את רכיב הפריים בהלוואות. אם היושבים פה נמנעו מלתת עצות אחיתופל כאלה מגיעות לכם מחיאות כפיים" - כך אמר אתמול שר האוצר בצאלאל סמוטריץ בכנס התאחדות יועצי המשכנתאות.
אבל מי שסיפק בזמנו עצות אחיטופל והציע את השינוי המשמעותי ברגולציית המשכנתאות בישראל - ביטול מגבלת הפריים - הוא חבר הכנסת שלמה קרעי מהליכוד. הימים היו תקופת הקורונה, והמנטרה היתה שהריבית תיוותר נמוכה לאורך זמן בזמנו (LOWER FOR" LONGER"), אבל מי ידע שאחרי עשור האינפלציה תרים ראש ויהיה צורך להעלות ריבית.
רכיב הפריים שהוגדל התייקר מאז נוכח העלאות הריבית שבאו לרסן את האינפלציה, כך שבסופו של דבר נוטלי המשכנתאות שחתמו על משכנתא בימים שהאינפלציה היתה בתוך תחום היעד, ספגו עלייה בחזר החודשי בקצב שלא נראה מזה עשור.
מסלול הפריים במשכנתא הינו מסלול בריבית משתנה, אשר אינה צמודה למדד המחירים לצרכן. הריבית משתנה, ואם האינפלציה מרימה ראש, הוכח שהיא משתנה מהר מאד. אבל הקונספציה בזמנו היתה מוטעית. הלך הרוח היה כי רכיב הפריים הוא מקור זול לבנקים ולכן גם אם הריבית תעלה זה ישאר זול. המהלך נולד מתוך צורך פוליטי להקל על הציבור, אך הזמן הוכיח אחרת ומי שסבל זה כמובן הציבור.
קשה לפטור את בנק ישראל מאחריות, הרי בסופו של דבר הוא זה שביצע את המהלך. אלא שבימים אלו כאשר מופעל לחץ פוליטי שמאתגר את עצמאות הבנק, בין אם בהקפאת המשכנתאות, או הריבית, צריך לבחון את מקרי העבר ולראות את הנזקים, ובסופו של דבר מי שמשלם את החשבון זה לא הפוליטיקאים.
מעבר לכך, לא בטוח שבתקופה רגישה כמו זו, שר האוצר צריך לנצל את ההזדמנות ולגרוף הון פוליטי על חשבון בנק ישראל. מאבקים בין האוצר לבנק ישראל תמיד היו, ויהיו. אבל מעט הפעמים שהם גלשו מאחורי הקלעים לקדמת הבמה. בממשלה הקודמת שר האוצר ליברמן לא ספר את בנק ישראל, כאשר מינה ועדה בראשית הנגיד לשעבר פרנקל שתייעץ לו, וגם הגיע למאבק על גבי העיתונאים לגבי מחיר הדלק. אבל יש הבדל בין לא לספור את בנק ישראל לבין לתקוף אותו באופן עקבי בתקופה כה רגישה.