במסגרת ’תוכנית החירום’ שהציגו אמש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ’, בשלב השאלות הודה סמוטריץ’ כי אין זה אפשרי ללכת שבי אחרי הרעיון של חבר הכנסת משה גפני ולהקפיא את העלאת הריבית במשק. "אי אפשר לעשות את זה מבחינה כלכלית כי הבנקים לא ייתנו יותר משכנתאות במסלול ריבית הפריים", אמר סמוטריץ’, וצדק.
לחוסר היכולת להקפיא את העלאות הריבית יש עוד הרבה סיבות, ואחת מהן יו"ר הפד ג’רום פאוול הזכיר השבוע. למעשה, שר האוצר הנכנס גילה במסיבת העיתונאים בקיאות מרשימה וירידה לפרטים, מהריבית במשק ועד הריבית שנושאת בחובה האג"ח הירוקה שהממשלה הנפיקה בהצלחה אמש. כנראה שבבנק ישראל נשמו לרווחה כאשר ’תוכנית החירום’ לא כללה גורמים דרמטיים שיגדילו את הגרעון, גם אם לא השתמשו בבנק כיועץ הכלכלי לממשלה כפי שניתן היה לצפות.
אבל מאחורי ’תוכנית החירום’, שזכתה למסיבת עיתונאים דרמטית, אין הרבה מלבד המשך דרכה של הממשלה הקודמת, כמו הורדת המס על הדלק (בלו), שצפוי להוביל גם למיתון התייקרות החשמל. מעבר לכך, התוכנית יועדה "לטיפול ביוקר המחיה", אבל מעשה היא מכוונת יותר לטפל באינפלציה.
’תוכנית החירום’ מזמנת את ההזדמנות לעמוד על ההגדרה של מהי אינפלציה ומהו יוקר המחיה. אינפלציה אומדת את השינוי של המחירים חודש בחודשו על ידי מדידת סל המוצרים לצרכן. הלמ"ס מודדת את השינוי של מחירי המוצרים - (ואפשר למלא ספר שלם כביקורת על אופן המדידה של הלמ"ס) - וכך קצב האינפלציה נאמד בשינוי של סל המוצרים 12 החודשים אחורה. לעומת זאת, יוקר המחיה משקף את רמת המחירים במשק - כלומר הצטברות של עליות המחירים לאורך השנים. באינפלציה צריך לטפל על ידי כלי הריבית, וזה תפקידו של בנק ישראל. ביוקר המחיה צריכה לטפל הממשלה באמצעות רפורמות ושינוייים מבניים, אבל אותם קשה מאד לבצע בגלל חוסר יציבות פוליטית והשתפנות של הפוליטיקאים כלפי גורמים חזקים במשק.
כך או כך, את הפירות של ’תוכנית החירום’ הממשלה תקטוף בכל מקרה. הרי כבר היום ידוע שקצב האינפלציה בישראל צפוי להתמתן השנה, ולו רק מתוקף דחיקתם החוצה של החודשים בהם נרשם מדד גבוה ב-2022. סמוטריץ’ בעצמו הציע למי שלא הכיר איך לאמוד את ציפיות האינפלציה במסיבת העיתונאים וזה טיפח אופטימיות לגבי האופן שבו הפוליטיקאים יתחילו לדבר עם הציבור.
מהצד השני, המצב מזמן תהיות בנוגע לטיפול באינפלציה. בטווח המיידי מדובר בהוזלה השנה ולכן התמתנות באינפלציה, אבל ההקלות על הציבור לא ימתנו את הביקושים, ולמעשה עשויות להוביל דווקא לעלייה באינפלציה בהמשך. אמנם המדינה שמה את היד בכיס, ובעקיפין אין ארוחות חינם וההקלות ייצרו גרעון לחברת חשמל. לכן בטווח הקצר הציבור נהנה מהוזלות החשמל, המים והדלק, אך לטווח הארוך, כמו למשל בשנת 2024, אפשר לומר שהצעדים אינפלציוניים.
לגבי העדכונים של מדרגות המס שעליהם נלקח קרדיט אתמול, אלו מוצמדים למדד כך שכמו הירידה הצפויה באינפלציה, זה היה קורה בין כה וכה.
אז מדוע ’תוכנית החירום’ מותירה את הרושם של עבודה בעיניים? כי קשה לומר שהמשק במצב חירום כאשר לראשונה מאז 1987 הממשלה סגרה שנה עם עודף תקציבי של 10 מיליארד שקל. וזה יכל להיות הרבה יותר אלא אם הממשלה היתה נמעת מבזבוז של כ-18 מליארד שקל רק בדצמבר. אבל זה שנרשם עודף תקציבי זה לא אומר שיש כסף לבזבז, שכן העודף אמור ללכת לכיסוי חוב של טריליון שקל שסוחבת המדינה.
מעבר לכך, קצב האינפלציה בישראל נמוך באופן דרמטי ביחס למדינות מפותחות בעולם, וכפי שאמר סמוטריץ’ בעצמו, הוא קיבל את המשק במצב טוב ואמר שאם התחלות הבנייה יימשכו בקצב הזה אז תיתכן התייצבות מחירי הדיור, ובאוצר יכלו לנשום לרווחה שהצעדים לא כללו הטבות גדולות יותר לציבור. כעת נותר לראות מה יוליד תקציב הממשלה. אם נתחשב בהיקפה של ’תוכנית החירום’, אפשר לטפח אופטימיות.
אגב, סמוטריץ’ אמר שחברי הכנסת הסכימו לקצץ משכרם שאמור להתעדכן, אבל אם נדייק חברי הכנסת קיצצו מגובה העלאת השכר האוטומטית שצמודה למדד כך ששכרם יעלה ב-5%. וזה מעלה שאלה לגבי הסכמי השכר החדשים שייקבעו במגזר הציבורי, הגורם האינפלציוני שממנו חושש בנק ישראל.