לאחר הודעת הריבית האחרונה של בנק ישראל בשוק העריכו כי הליך העלאות הריבית בישראל מגיע לכדי מיצוי, אחרי שבנק ישראל העלה ריבית ב-0.5% לרמה של 3.75%. בשוק כבר ראו את סוף הליך העלאות הריבית, אלא שהמשנה לנגיד בנק ישראל, אנדרו אביר, שפך היום (ב’) מים צוננים על התרחיש האופטימי ואמר כי תיתכן העלאת ריבית לרמה גבוהה יותר מכפי שחשבו.
"ייתכן שנצטרך להעלות את הריבית מעבר ל-4% במידה שהאינפלציה תמשיך לעלות מעבר לצפוי, והביקושים לא יירדו", אמר אביר בכנס השנתי של לשכת רואי החשבון. "אנחנו מצפים שבשנה הקרובה תהיה האטה מסוימת בפעילות הכלכלית, אבל לא שניכנס למיתון".
הריבית זה הכלי המרכזי שיש לבנק מרכזי לשלוט על יציבות המחירים במשק. כאשר האינפלציה הגיע לקצב עליות מחירים של מעל 5% בשנה, אפשר לומר שיהיציבות לא נשמרה. לבנק ישראל מוגדר תחום יעד יציבות המחירים של בין 1% ל-3% - והוא יעד האינפלציה. בבנק ישראל צופים כי האינפלציה תתמתן בשנה הבאה קרוב לגבול העליון של תחום היעד - 3%. אלא שתחזית זו עשויה להשתנות בהתאם להתפתחויות שיגיעו מהכלכלה ונוכח אי הוודאות העצום קשה לומר אם אכן התחזיות ישתנו ולאן.
העלאת הריבית מייקרת את עלויות המימון של החברות ומכבידה על נוטלי המשכנתאות שנאלצים לספוג עלייה בהחזר החודשי של המשכנתא. כלי הריבית מייקר אמנם את עלויות המשכנתא אך זה נעשה בשאיפה לקרור הכלכלה, בזמן שההתייקרויות הופכות לדביקות וכבר לא נובעות כתוצאה מגורמים עולמיים אלא גם מאלו המקומיים. אולי הממשלה תקפיא את התייקרות מחירי החשמל, או לפחות תספוג חלק מהעלייה, אך עליות המחירים מורגשות ממחירי המזון, המים, הארנונה, קופות החולים, ועוד.
בנק ישראל חושש בעיקר מהסכמי השכר המחודשים, שמא העלאת שכר רוחבית תתדלק בתורה את האינפלציה. בעגה המקצועית קוראים לתופעה ספירלה אינפלציונית, וזה החשש העיקרי כעת, כאשר נגיד בנק ישראל אמיר ירון הציע להימנע ממנגנוני ההצמדה שאפיינו את ימי האינפלציה של המאה שעברה.
"המחירים עולים, הריבית עולה, אפקט העושר שלילי והצריכה הפרטית לא עוצרת בינתיים", כך לפי כלכלני בנק הפועלים. "הפדיון ברשתות השיווק עלה בחודשים ספטמבר-נובמבר 2022 בקצב שנתי של 4.3% זה אולי לא קצב גידול חריג ביחס לממוצע שהיינו מצפים לאורך זמן, אך בהינתן הירידה בכוח הקנייה של הציבור, אלו נתונים מעט מפתיעים. השכר הממוצע עולה בשיעורים גבוהים, אך הוא עדיין לא מפצה על עליות המחירים והריביות. משקי הבית נוטים להחליק את הצריכה על פני זמן, כלומר הגדלת תשלום המשכנתא לא מתורגמת מיד לירידה בצריכה. עם זאת השינויים שחלו בשנה האחרונה אינם בעלי אופי זמני, ולכן כל עוד הצריכה לא מתמתנת זה אומר שנראה ירידה בשיעור החיסכון של משקי הבית. מבחינת המדיניות, גם אם האינפלציה היא בהשפעת גורמי צד ההיצע, המדיניות פועלת להפחתה דרך צד הביקוש. ככל שהצריכה מגלה עמידות, זה מחזק את הצורך בהותרת הריבית גבוהה לאורך זמן ממושך".