דו"ח התעסוקה של חודש נובמבר נראה על פניו פשוט להבנה. נובמבר היה החודש השביעי ברציפות שבו תוספת המשרות במשק האמריקאי מפתיע לחיוב (263 אלף משרות לעומת צפי ל-200 אלף) ולחצי השכר נמשכים כאשר קצב הגידול השנתי בשכר עלה חזרה ל-5.1%.
אבל מכיוון שפשוט זה משעמם החלטנו ששווה להתעכב על העובדה שנובמבר היה חודש נוסף שבו סקר המעסיקים הראה, כאמור, על גידול במספר המשרות בעוד שסקר משקי הבית הראה שמספר העובדים בארה"ב בכלל קטן ב-183 אלף. עקרונית אין כמובן שום הכרח ששני הסקרים יראו תמיד תוצאות שהולמות אחת את השנייה אבל העובדה שבשמונת החודשים האחרונים נרשמו ארבעה חודשים שונים בהם סקר המעסיקים הראה גידול במספר העובדים בעוד שסקר משקי הבית הראה קיטון, אומרת דרשני. למעשה, מאז מרץ נוצר פער של לא פחות מ-2.7 מיליון עובדים בין שני הסקרים, פער שמלמד על כך שמדובר על משהו שהוא יותר מסטייה סטטיסטית שבדרך כלל מתקזזת תוך זמן קצר.
ממה נובע הפער הזה? אפשר לשים את האצבע על שלוש אפשרויות, אף אחת מהן לא עושה חסד עם שוק העבודה האמריקאי. האפשרות הראשונה סטטיסטית, נתוני המשרות בדו"ח המעסיקים עוברים תהליך של התאמות לעונתיות, התאמות שיתכן מאוד שהפכו בעקבות הקורונה לכאלו שמעוותות את הנתונים. האפשרות השנייה היא שסקר המעסיקים פשוט לא מספיק טוב. שיעור העסקים העונים לסקר ב-2022 נמוך באופן עקבי ועומד בממוצע על כ-67% לעומת 75% בד"כ. בנובמבר שיעור זה עמד על 49% בלבד, כלומר נתוני המשרות הם במקרה הטוב אומדן בלבד ובמקרה הפחות טוב ניחוש מושכל. האפשרות השלישית מגיעה מבחינה של סוגי המשרות שעליהן מדווחים משקי הבית. מאז חודש מרץ, אותו חודש שבו הפער בין שני הסקרים החל להיווצר, ניתן להבחין בקיטון של 400 אלף במספר המשרות המלאות ומצד שני בגידול של 190 אלף במספר המשרות החלקיות ושל 291 אלף במספר המשרות הכפולות (מי שעובד ביותר ממשרה אחת). במילים אחרות, ההסבר הסביר ביותר הוא שלא מעט עובדים מאבדים את המשרה המלאה שלהם, ונאלצים לעבוד במשרה חלקית אחת או יותר. במצב כזה המעסיקים ידווחו על יותר משרות שנפתחו אך משקי הבית לא. כמובן שבמידה וזה המקרה, מצבו של הצרכן נפגע שכן משרות חלקיות מאופיינות בד"כ בשכר נמוך יותר ובתנאי עבודה פחות טובים.
אם זה המצב אז כיצד יכול שפתאום השכר השעתי קפץ בנובמבר? קודם כל מכיוון שייתכן שתשלומי פיצויי הפיטורים נכנסים לחישוב של המעסיקים (בענף התחבורה למשל נרשמה בנובמבר ירידה של מספר המשרות והשכר קפץ ב-2.5%). שנית, מספר שעות העבודה השבועיות ירד בנובמבר כך שהשכר הממוצע לשעה נתמך כלפי מעלה.
בשורה התחתונה, את דו"ח התעסוקה של נובמבר, כמו הדו"חות של החודשים האחרונים, יש לקחת בערבון מוגבל. שלל הנתונים האחרים שמגיעים משוק העבודה ובעיקר מספר הדרישות לדמי אבטלה מלמדים שעל אף ששוק העבודה עדיין הדוק, הלחצים שאפיינו אותו בשנה האחרונה הולכים ונרגעים. בהתאם לכך, השווקים שהגיבו לדו"ח בירידות חזרו עד סוף היום כמעט לרמת הבסיס.
מלבד לנתוני התעסוקה שכאמור קשה לסמוך עליהם, שאר הנתונים שיצאו במהלך השבוע מלמדים על קרקע נוחה עבור הפד להתחיל את השלב הבא של התהליך. בצד האינפלציה, גם המדד האהוב על הפד, מדד ה-PCE מראה שיפור ברור כאשר ירד מ-6.3% ל-6% ומ-5.2% ל-5% במדד הליבה. יותר מכך, כבר לא מדובר על נתון אחד או שניים אלא על מגמה ברורה של שינוי כיוון באינפלציה. גם נתוני ההכנסה וההוצאה תומכים בשינוי כיוון של הפד כאשר על אף שנתוני ההוצאה הפתיעו כלפי מעלה עם ועלו ב-0.5% במונחים ריאליים, המגמה של הוצאות הצרכנים היא בבירור מגמה של האטה כאשר השינוי השנתי בהוצאה ירד לרמה של 1.78%.
***אורי גרינפלד, האסטרטג הראשי של פסגות בית השקעות***