המשחק הוכיח לא רק את יכולתו של מחשב לגבור על בני אדם בשעשעון טרויוויה – אלא גם את יכולתן של מכונות לענות לשאלות באופן דומה לזה שבו מתבטאים בני אדם: במשפטים שלמים, ובדיבור רהוט. ביבמ מסבירים כי ההישג הזה מניח תשתית לצורה חדשה של תקשורת בין אדם למחשב.
בסיכום החלק האחרון של התחרות, שנמשכה לאורך שלושה ערבים, צבר ווטסון 77,147 דולר עבור תשובות נכונות, לעומת 21,600 דולר של בראד ראטר ו- 24,000 של קן ג’נינגס.
ראטר וג’נינגס מחזיקים בשיא הזכיות במונחים של מספר משחקים ובשיא הזכיות הכספיות של בני אדם במשחק זה, שזוכה לפופולריות רבה בארה"ב .
הערב הראשון של ההקלטה, ביום שני השבוע, התאפיין במאבק שקול. מערכת ווטסון וראטר סיימו את הערב עם 5,000 דולר כל אחד, וג’נינגס עם 2,000. ביום שלישי, החל מחשב יבמ להפגין שרירים וליצור פער בצמרת: הוא סיים את הערב עם 35,734 דולר, לעומת 10,400 לראטר ו- 4,800 לג’נינגס.
בשלב האחרון,ביום רביעי, המשיכה המערכת של יבמ להרחיב את הפער, לא רק בזכות בסיס הידע העצום עליו היא נשענת, אלא גם בעזרת אלגוריתמים ייעודיים ששולבו בה, המאפשרים לה לבצע את ההימור הטוב ביותר על תשובות נכונות. כך, למשל, בשאלה הכפולה היומית – שאלה מיוחדת שלפני הצגתה רשאי המתחרה לקבוע בעצמו כל סכום הימור – החליט המחשב להמר על 2,127 דולר, תוך שהוא מעורר גלי צחוק של הקהל באולפן, הרגיל לצפות במתחרים הנוקבים במספרים עגולים יותר.
ראש מיזם הפיתוח של ווטסון, ד"ר דיוויד פרוצ’י, הסביר לאחר המשחק כי גם אם מספרים יצירי מחשב כאלה עשויים להיראות לבני אדם כעניין אקראי לחלוטין, הם מהווים תוצאה של שיקלול מורכב של מידת הביטחון של המחשב בקטגוריית השאלות המסויימת בה הוא מתמודד. במקביל, מעריך המחשב את מצבו במסגרת המשחק, עד כמה הוא מפגר אחר מתחרים אחרים או מקדים אותם, וכמה כסף ניתן עדיין להרוויח או להפסיד. בסופו של דבר, מתקבלים מספרים ברמת דיוק מירבית.
ווטסון פעל באופן חלק להפליא ברוב המקרים – אולם לא מבלי לטעות ולהיכשל פה ושם בשגיאות שעוררו צחוק בקהל. כך, למשל, כאשר נשאל לגבי שמו של נמל תעופה בניו יורק הקרוי על שם גיבור של מלחמת העולם השניה, השיב המחשב "טורונטו" – שמה של עיר בקנדה. במקרה אחר, התעקש המחשב להציע תשובה שגויה גם כאשר מתחרה אחר כבר הציע אותה, ולאחר שתשובתו לא התקבלה.