אלכס זבז’ינסקי הכלכלן הראשי של מיטב בית ההשקעות בסקירת מאקרו שבועית על הכלכלה המקומית. הנתונים השוטפים שמתייחסים לצריכה הפרטית משקפים במקרה הטוב סטגנציה ובמקרה פחות טוב ירידה בצריכה:
ערך המכירות ברשתות השיווק שנקוב במחירים ריאליים נותר די יציב בשנה האחרונה.
הרכישות בכרטיסי אשראי כמעט לא צמחו בחצי השנה האחרונה. כאן מדובר בנתונים נומינאליים, כך שבמונחים ריאליים הרכישות בכרטיסי אשראי ירדו.
בשתי הסדרות ניכרת מגמה של ירידה ברכישות מוצרים לעומת התקופה המקבילה לפני שנה, כאשר הרכישות בכרטיסי אשראי של השירותים ממשיכות לצמוח.
הבעיה היא שלנתונים השוטפים כמעט אין קשר לנתוני הצמיחה בתמ"ג במשק, שהייתה חזקה מאוד במחצית הראשונה של השנה, בפרט בצריכה הפרטית. ככלל, בתקופת הקורונה התפתח נתק בין הנתונים הכלכליים השוטפים לבין נתוני הצמיחה בתמ"ג. לראיה, המדד המשולב של בנק ישראל המבוסס על הנתונים השוטפים, שבדרך כלל היה מתואם באופן כמעט מלא עם התפתחות התמ"ג העסקי, נותר הרחק מאחור נתוני התמ"ג בשנתיים האחרונות.
הסכם שכר עם המורים מעלה פוטנציאל לעליית אינפלציה
עלות הסכם שכר עם ארגוני המורים צפוי להסתכם בכ-4.5 מיליארד שקל. על פי הפרסום האחרון של הממונה על השכר במשרד האוצר, סך עלות השכר במערכת החינוך עמדה על כ-27 מיליארד שקל. לפיכך, תוספת שהושגה בהסכם משקפת גידול של כ-16% בהוצאות השכר למורים, כאשר הגידול הממוצע בשנים 2015-19 עמד על כ-4.5% וב-2020 כ-2%.
התוספת למורים צפויה לגרום לדרישות שכר גבוהות גם במגזרים האחרים בסקטור הציבורי. כמו כן, כפי שנמצא במחקרים שונים, קיים מתאם גבוה בין התפתחות השכר במגזר הציבורי לבין העסקי.
בסביבה של אינפלציה גבוהה מצב זה מעלה סיכון לתופעה שקרואה "ספירלת האינפלציה" שבה עליית שכר והאינפלציה מזינים אחד את השני ומקשים על החזרת האינפלציה ליעד. הקשר בין האינפלציה לעליית השכר הממוצע היה ניכר במיוחד בשנות ה-90 של האינפלציה הגבוהה.
שוק האג"ח עדיין לא במקום
בשוק האג"ח המקומי נרשמה עליית תשואות בשבוע שעבר בהמשך לעלייה בחודש האחרון. אולם, התשואה לשנתיים שהגיעה לכ-2.75% ככל הנראה תהיה בסה"כ בגובה הריבית של בנק ישראל בעוד חודש לאחר שבסבירות לא מבוטלת הוא שוב יעלה את הריבית ב-0.75%. זאת גם לא תהיה כנראה עליית הריבית האחרונה, כך שיש עוד דרך לעליית תשואות.
בישראל עלו גם ציפיות האינפלציה בחודש האחרון, בניגוד לירידה בציפיות בעולם. כתוצאה מזה, ציפיות האינפלציה בישראל לטווחים הבינוניים והארוכים (5-10 שנים) גבוהות יותר מאשר במדינות האחרות, כאשר הציפיות לטווח הקצר אינן חריגות מהן.