נני מעוז הוא יו"ר קרן הגידור אוורסט, יו"ר חברת מטרו וואן שנסחרת בארה"ב (ב-OTC) ומומחה בהשקעות דיסטרס. מדובר בהשקעות בחברות שהגיעו לפשיטת רגל, במטרה להבריא ולהשביח אותן. זהו תחום פחות מוכר בישראל אך נפוץ בארה"ב.
גם בתקופה האחרונה, בה נראה שאין סוף לחברות שמגיעות לבורסה בתל אביב, ולבורסות העולם, כאשר יותר ויותר חברות ישראליות מדווחות על תחילת מסחר בבורסות באוסטרליה, בקנדה, בארה"ב ובשוקים נוספים – מתחת לרדאר מסתובבות החברות הפחות מצליחות, אלה שאפילו אחרי סבב גיוס אחד או שניים מאבדות כיוון, נקלעות לבעיה וזקוקות לחילוץ.
בשיחה איתו מסביר מעוז מה מעניין אותו דווקא בחברות האלה ואומר "יש בישראל למעלה ממאה חברות עם קשיי מימון, ומדובר על חברות עם מחזור כלכלי של בין 100-200 מיליון דולר בשנה, יש חברות כאלה בתחום הטכנולוגיה, התעשייה והשירותים".
איך אתה מזהה חברות דיסטרס ששוות השקעה?
"ההחלטה על השקעה בחברה מהסוג הזה מתקבלת מהר מאד. אני בודק מה אופי הבעיה אליה נקלעה החברה. אם מדובר בבעיה חיצונית, כמו רגולציה שהשתנתה, מחירי סחורות שהאמירו, שוק שהולך לכיוון שונה או לטכנולוגיה חדשה – אין הרבה מה לעשות ואין לי עניין בהן. אבל אם מדובר בהתנהלות לא נכונה, בהתעסקות מוגברת בגיוס כספים במקום בניהול, או בחברה שאיבדה את הדרך אחרי גיוס או שניים ומאכזבת את המשקיעים, שם אני יודע לפעול.
בחודש אפריל השנה, ביצע מעוז באמצעות החברה שלו מטרו וואן מהלך כזה בחברת הטכנולוגיה הישראלית רויאל אפ, כשהוא מתמודד מול רוכשת פוטנציאלית אחרת – חברת טראקס.
מה היה הסיפור של רויאל אפ?
"רויאל אפ היא חברת טכנולוגיה שכבר הגיעה לשלב המכירות עם לקוחות גדולים ומפורסמים. פגשתי אותם כשהיו לחוצים בכסף וחיפשו משקיעים, הצעתי להכניס אותם לחברה האמריקאית הציבורית מטרו. בשלב הזה ב-2018 החברה הוערכה בשווי של 60 מיליון דולר.
אחרי שבעה חודשים בערך, הם הגיעו למצב של פשיטת רגל, לאחר שלא הצליחו לגייס את הסכום שרצו ומספר העובדים בחברה קטן בחצי. זה השלב שמעניין אותי. בשלב הזה אני בודק בעיקר את ה"למה", ואם אפשר היה לעשות דברים אחרת כדי למנוע את פשיטת הרגל. החלטתי לבדוק אם אפשר להבריא את החברה.
תהליך פשיטת רגל הוא עניין מהיר מאד, שכולם רוצים לסיים כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות סיבוכים. אבל אני הייתי צריך לערוך בדיקות נאותות, לבדוק את ההסכמים עם הלקוחות הקיימים, את הפטנטים וסימני המסחר, את מצבת העובדים וכו’.
בגלל שהתהליך מורכב והזמן קצר, בדרך כלל מי שרוכשת חברה בפשיטת רגל היא אחת המתחרות שלה. מי שכבר מכירה את השוק, את הלקוחות, את המתחרים ולרוב מדובר גם על חברות גדולות ועשירות".
גם במקרה של רויאל אפ, נכנסה מתמודדת כזו לתחרות – חברת טראקס הישראלית-סינגפורית, שהגישה גם היא הצעה. היו עוד 3 חברות שהגישו הצעות לרכישת החברה, ובסופו של תהליך מיון ההצעות, עלו לשלב הגמר שתי חברות – אנחנו וטראקס. זהו השלב בו נעשית התמחרות בין המציעות וההצעה הגבוהה מנצחת.
טראקס, שהקימו יואל בר אל ודרור פלדהיים מפתחת פתרונות עיבוד נתונים לעולם הקמעונאות עם משרדים ראשיים בסינגפור, סניפים באירופה ובצפון אמריקה ומרכז פיתוח בתל אביב. היא הגיעה למו"מ אחרי גיוס של 640 מיליון דולר לקופתה, ועם שווי של 2 מיליארד דולר, במטרה לרכוש את רויאל אפ כחלק מחשיבה אסטרטגית על תיק נכסים כולל.
מעוז מסביר שבכדי לנצח את טראקס החליט להתמקד בשיפור ההצעה עבור עובדיה הרבים של החברה, שגם הם צד בהליך פשיטת הרגל מול בית המשפט ששומע גם מהם איזו הצעה עדיפה מבחינתם. בניגוד לטראקס שהתעניינה פחות בנושא שימור העובדים, הקפיד מעוז להבטיח את הישארותם של רבים מהם.
אחת הבעיות ברכישה הסבוכה הזאת היא מערכת היחסים בין החברה לבין רשות החדשנות (לשעבר המדען הראשי). כאשר חברה מקבלת מענקים מהמדינה, קשה לה יותר להימכר לחברה מחו"ל כיוון שהרשות דורשת תמלוגים מאד גבוהים, במטרה למנוע יציאת חברות מהארץ.
מכיוון שמעוז ייצג חברה אמריקאית נסחרת – מטרו וואן, הוא מיהר לפתוח גם חברת בת ישראלית שההצעה תינתן דרכה, בניגוד לטראקס הרשומה בסינגפור. כך יכול היה לחסוך את ה"קנס" שטראקס היתה צריכה לשלם על העברת בעלות לחברה שאינה ישראלית.
השלב האחרון בתהליך הוא שלב ההתמחרות שבו שתי העולות לשלב הגמר יכולות לשפר את הצעותיהן. מעוז היה סבור שבשלב זה הוא ינצח את טראקס כיוון שידע שהיא נמצאת שנה אחרי גיוס כספים שנוצלו ברובם ומבחינת יכולת ההתמחרות שלה "היא "על אדים".
מה קרה בשלב ההתמחרות?
"שיפרתי את הצעתי, אך טראקס שיפרה את ההצעה מולי ואז החלטתי, לראשונה בישראל, לתת גם מניות ואופציות לנאמן ולעובדים. המניות שיקבלו הן של מטרו וואן שנסחרת בנאסד"ק כך שניתן לראות את ערכן. הענקתי לנאמן ול-12 העובדים הבכירים בחברה 8% בחברה הרוכשת".
כלומר בסוף הליך ההתמחרות ההצעה של מעוז היתה מורכבת מתשלום של 2.4 מיליון דולר, בתוספת 8% לנאמן ו-8% לעובדים הנשארים ולמגויסים חדשים, שהיה צריך להביא לחברה אחרי הפיטורים הנרחבים שערכה בניסיון להמנע מפשיטת רגל.
מה גרם לך לחשוב שיש מה לעשות עם החברה כדי להציל ולהבריא אותה?
רויאל אפ פיתחה אפליקציה לקמעונאים שמאפשרת להציג את המוצרים הנמכרים בדרכים חדשניות ויצירתיות, גם באמצעות וידאו או בביצוע של חיפוש קולי. החברה עבדה כמו בית תוכנה, כמו אמדוקס או מטריקס, כאשר לכל לקוח היא צריכה להגיע פיזית ולהטמיע את המערכת, להתאים את המפרט שלו ואת השינויים והתיקונים שהוא מבקש. מה שאומר שהיא מוגבלת במספר הלקוחות שהיא יכולה לשרת בכל רגע נתון.
החלטנו שהחברה צריכה להפוך לחברת מוצר. כלומר לייצר מוצר אחיד שהלקוחות קונים ובצורה פשוטה מטמיעים לתוך המערכות שלהם (כמו לבנות אתר באמצעות WIX). כך אין הגבלה על מספר הלקוחות ועל כמות המערכות הנמכרות.
בסופו של התהליך הכנסנו את החברה כחברת בת לתוך מטרו וואן והיום השווי שלה כבר מוערך בכ-20 מיליון ש"ח והוא ממשיך לעלות.
מה מעניין כל כך בחברות הדיסטרס?
קיים חוסר קורלציה בין חברות בדיסטרס לבין התנהגות השווקים, במקרים מסוימים אפשר לקנות חברה עם שווי מזומן גדול מהשווי בו היא נסחרת. במקרים רבים חברות מגיעות למצב של דיסטרס בגלל בעיות מיקרו ולא בגלל בעיות מאקרו. פעמים רבות השוק מתמחר חברות דיסטרס מתחת לשווי האמיתי שלהן, ואפשר לקנות חברות עם שווי מזומן גדול מהשווי בו הן נסחרות.
התשואה הגדולה בהשקעות מסוג זה קשורה לסוג המוצר שהחברה מציעה, ולסביבה העסקית שלה. אם זה מוצר טוב וניהול גרוע הפוטנציאל להרוויח גדול מאד, וכדי להוציא את הטוב ביותר נדרשת גמישות ובגרות עסקית.
בסביבת ריבית אפסית ציבור המשקיעים מבין שצריך לקחת סיכון גדול יותר כדי לקבל תשואות טובות יותר, בתחום הדיסטרס ניתן לייצר מאות אחוזים בזמן קצר. השקעות בדיסטרס נחשבות להשקעות בסיכון גבוה יותר אך עם פוטנציאל תשואה גובה באופן משמעותי. התשואה הממצועת בקרן אוורסט הייתה כ-16% לאורך עשור, ועל עסקת הרכישה האחרונה של Royal App המשקיעים מורווחים כ-200% בחודשים ספורים וההליך ההבראה רק החל.