במהלך חצי השנה האחרונה התכנסה "ועדת אדירי 2", העוסקת בעדכון המדיניות הקיימת לפיתוח משק הגז בישראל. המשרד להגנת הסביבה ומשרדי ממשלה נוספים חברים בצוות הבין-משרדי של הוועדה.
בחודש האחרון הפיץ משרד האנרגיה להערות חברי הוועדה מסמך המסכם את הדיונים במכלול הסוגיות בהן עסקה הוועדה, לצורך השלמה במהלך חודש יוני של המסמך וגיבוש ההמלצות של חברי הוועדה לממשלה. משרד האנרגיה ביקש לקבל את הערות המשרדים עד ה- 9 ביוני. להפתעת המשרד, משרד האנרגיה פרסם אתמול מסקנות, לכאורה, של הצוות הבין-משרדי מהן עולה כי המשרד להגנת הסביבה עומד מאחורי הפרסום והמסקנות.
"פרסום זה עומד בניגוד לתהליך המסודר לגיבוש מדיניות של הוועדה הבין-משרדית, ומציג מצג שווא ממנו עולה, כי המסקנות במסמך הן על דעת חברי הוועדה – בעוד שלא כך הדבר", אומר דוד יהלומי, מנכ"ל המשרד.
עמדת המשרד להגנת הסביבה, כפי שהועברה על-ידי מנכ"ל המשרד, היא כי התוויית מדיניות לפיתוח משק הגז חייבת להיות חלק ממתווה אסטרטגי רחב וכולל אשר מוביל את ישראל למימוש המחויבות להפסקת התלות בדלקים פוסיליים, כולל גז, ומעבר לכלכלה דלת פחמן. זאת, בהמשך לדוח ממאי 2021, שבוצע על-ידי ה-IEA, סוכנות האנרגיה הבינלאומית, המראה שבמעבר לכלכלה מאופסת פלטות עד 2050, אין צורך במאגרי נפט וגז חדשים.
יהלומי מדגיש כי פיתוח שדות גז חדשים יביא להגדלת פליטות גזי החממה של ישראל ויפגע במחויבות של הממשלה להפסקת התלות בדלקים פוסליים. על כן, ציין המנכ"ל במכתבו, כי יש לכלול במתווה המוצע על-ידי הוועדה מספר עקרונות.
ראשית, יש לקבוע יעדים למשק דל פחמן ושימוש בתמלוגי הגז למטרה זו. בין היתר טוען המנכ"ל כי יש לקבוע במסמך המדיניות יעד למעבר ל-95% לפחות יצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד לשנת 2050, ולקבוע יעדי ביניים מחייבים לשנים 2030 ו-2040. בנוסף, יש לגבש קריטריונים לשימוש בתמלוגי הגז לתמיכה בתעשייה הישראלית לביצוע ההשקעות הנדרשות להפחתת השימוש בדלקים פוסיליים ולפיתוח והטמעה של טכנולוגיות נקיות חדשות.
המשרד סבור שצריך לבחון בראי משקי האם ישנה הצדקה להתערב בכוחות השוק באמצעות מימון של יזמי הגז על ידי המדינה, לדוגמה דרך הקלות מס. לשם השוואה, המדינה אינה מסייעת כיום ליזמים בתחום האנרגיות המתחדשות והאגירה.
העקרון השני שצריך להכלל במתווה לטענת אנשי המשרד הוא הגנה על הסביבה הימית ומניעת אסונות. בתחום זה, יש לעצור לחלוטין פיתוח מאגרי נפט או מאגרי גז המכילים אחוז משמעותי של נוזלים הידרוקרבונים.
כמו כן, יש לקבוע חובה לפינוי תשתיות הפקת הגז (ראשי קידוח, צנרת הולכה, אסדות) ושיקום הסביבה הימית בתום השימוש, ע"י חילוט ערבויות, קנסות, קרן ייעודית או כל מנגנון מחייב אחר, כתנאי לקבלת הרישיונות.
בנוסף יש להכריז על לפחות 30% שמורות טבע ימיות במים הטריטוריאליים ואזורים ימיים מוגנים ימיים במים הכלכליים, תוך מתן עדיפות לאזורים ימיים רגישים, בכדי להגן על בתי הגידול הייחודיים מפני פגיעות כתוצאה מהולכת קווי גז, אסדות ותשתיות נוספות.
עוד מציע המשרד להוסיף כי לא יפותחו כלל מאגרי גז באזורים ימיים ויבשתיים אשר הוגדרו כרגישים אקולוגית. אזורים אלו יוכרו כאזורים ימיים מוגנים – marine protected areas, ולא תהיה תוספת תשתיות ביבשה בישראל.
יש לקבוע אזורי חיץ בין בתי גידול ייחודיים, שמורות ימיות, או אזורים ימיים מוגנים לבין שטח קידוח, חיפוש או הפקה של גז, זאת בהתאם להערכה של טווח ההשפעה ולהקצות תקציבים מתאימים, לדוגמא באמצעות שימוש בתמלוגי הגז, להעמקת יכולות ההגנה והניטור על הסביבה הימית והמערכות האקולוגיות הימיות, ולמניעת אסונות מדליפות ותאונות כפי שהתרחש לאחרונה בחופי ישראל.
העקרון השלישי הוא מניעת השקעות בסיכון כלכלי ומניעת סבסוד מדינה. כדי להגיע לכך יש להימנע מסבסוד ציבורי בפיתוח הגז אשר עלול לפגוע במעבר לאנרגיות מתחדשות ולכלכלה דלת פחמן והשקעות נקיות.
כמו כן, יש לייצר ניהול סיכונים בראייה כלכלית ולהימנע מפיתוח שדות שלא יחזירו את ההשקעה הכלכלית בהם בגלל הירידה בביקושים העולמיים. למנוע מצב בו ישראל נותרת עם "פילים לבנים מזהמים" בים.