כלכלני בנק הפועלים מתייחסים היום בסקירת המאקרו השבועית להסרת המגבלות מפעילות המסחר שהביאה לזינוק חד ברכישות של ביגוד, ריהוט וציוד לבית, לרמה שגבוהה ביותר מ- 50% מזו שלפני התפרצות הקורונה. אפילו במסעדות, שעדיין חלות עליהן מגבלות של תפוסה, נרשמה עלייה בפדיון ביחס לתקופה שלפני הפנדמיה.
המגמה הזו צפויה להישאר איתנו מספר שבועות, והיא אולי אף תתעצם בתקופת חופשת הפסח, לאור אי-יציאת הישראלים לחו"ל. הגידול בצריכה המקומית יואט להערכתנו במחצית השנייה של השנה, לאחר שהצרכנים יסיימו לפצות על תקופת הסגר והסיוע הממשלתי יופחת בהדרגה.
גם המזומן שבידי הציבור גדל בקצב מהיר. ב-12 החודשים האחרונים עלתה כמות המוזמנים במחזור בכ-23%. גידול מהיר במזומן נצפה גם במדינות אחרות, בארה"ב 17% ובאירופה 12%. בניגוד לגידול החד ביתרות העו"ש שהן משקפות את "הדפסת הכסף" של בנק ישראל (הכסף שבנק ישראל מדפיס הוא דיגיטלי ולאו דווקא בשטרות) ואת הריבית האפסית, הגידול במזומן משקף יותר את העדפות הציבור: בתחילת הפנדמיה הגידול בביקוש למזומן אותת אולי על חשש של משקי הבית ממחסור ואולי קושי להגיע לכספומט. בשלב זה הגידול החד במזומן הוא סימן, להערכתנו לפחות, לעלייה בחלקה של הכלכלה השחורה בשנה האחרונה.
כלכלני הבנק מגיבים כמובן לבחירות שיתקיימו בעוד יומיים ומסבירים כי השווקים מעדיפים הכרעה. הממשלה שתקום תצטרך די מהר לקבל שורה של החלטות וביניהן גם כמה החלטות פחות פופולריות, כמו הקשחת התנאים לקבלת החל"ת, ובשלב מאוחר יותר גם אישור תקציב וצעדים להקטנת הגירעון. חברות דירוג האשראי רוצות לראות ממשלה יציבה, אך נראה שבכל מקרה לא ימהרו להפחית את דירוג האשראי של מדינה שמובילה בשיעור החיסונים בעולם.
העלייה בסביבת האינפלציה שאנו רואים בחודשים האחרונים, סבורים כלכלני הבנק, היא בעיקר פיצוי על ירידות המחירים בתקופות הסגר ויבוא אינפלציה מהעולם. אפשר לראות את זה לדוגמה במחירי הדיור שחזרו לעלות, לאחר ירידה בשנה שעברה, במחירי ריהוט וציוד לבית שעולים בגלל מחירי ההובלה וכמובן במחיר הדלק.
אינפלציה היא לפעמים תהליך שמזין את עצמו, זה יכול לקרות לדוגמה, אם נראה עליות שכר כהתאמה לעלייה במחירים, או אם הממשלה לא תקטין את הגירעון ובנק ישראל ימשיך במדיניות המרחיבה. השווקים מעריכים כעת שהסיכון שזה יקרה עלה לאחרונה. הציפיות לאינפלציה לטווחים הארוכים מגיעות לרמה של 1.75%, כשהאינפלציה בשנים האחרונות ובשנה האחרונה הייתה אפסית. השינוי בתפיסת הסיכון של האינפלציה נובע מהטריטוריה הלא מוכרת בה אנו נמצאים מבחינת המדיניות הכלכלית.
אנו מעריכים כי בחודשים הקרובים נמשיך לראות מדדי מחירים גבוהים גם ביחס לעונתיות, וזאת בהשפעת הגורמים שציינו. הלמ"ס תשוב למדוד בקרוב סעיפים כמו מלונות, תרבות, אירועים ולבסוף גם נסיעות לחו"ל. כל אלו צפויים להתייקר. אנו מעריכים שהאינפלציה ב- 2021 תגיע ל- 1.5%, ול-1.1% ב-12 החודשים הקרובים. השאלה החשובה יותר היא האם האינפלציה תתגבר בשנים הבאות, כי הרמה ב-2021 עדיין תהיה נמוכה כנראה אפילו ממרכז יעד האינפלציה של בנק ישראל.
אנו סבורים, אומרים כלכלני הבנק, כי בשלב מסוים המדיניות הפיסקאלית תשתנה ועמה גם המדיניות המוניטרית, הנחה זו נשענת על האחריות הפיסקלית הגבוהה שגילו הממשלות בעשורים האחרונים. לאחר ההתאמה במדיניות נשוב לגורמים הבסיסיים שהביאו לאינפלציה נמוכה כמו שיפורים טכנולוגיים, עלייה בתחרותיות וייסוף בשקל.
יחד עם זאת, הסביבה העולמית לא "מענישה" היום ממשלות שמגדילות חובות, ואם נוסיף לזה סיכון לאי-יציבות פוליטית שמקשה על קבלת החלטות, אפשר להבין מדוע גם בישראל הציפיות לאינפלציה עלו.
לגבי הנעשה בשוק האג"ח אומרים בבנק הפועלים כי התשואות הארוכות המשיכו לעלות, ותשואת הסמן לעשר שנים הגיעה לכ- 1.3%. מתחילת השנה עלתה התשואה לעשר שנים ב-46 נקודות בסיס, וזה ממקם את ישראל בין ארה"ב (81 נ"ב) לאירופה (30 נ"ב). לחצי האינפלציה בישראל נמוכים מאלו שבארה"ב, ובסבירות גבוהה הריבית בישראל לא תעלה לפני שהפד יעלה ריבית.
התללת העקום אינה משקפת הערכה שריביות הבנקים המרכזיים יעלו בשנה הקרובה, אלא ההערכה שבשנים שלאחר מכן הבנקים המרכזיים ידרשו לעליות ריבית מהירות כדי לרסן את הלחצים האינפלציוניים. סביבת האינפלציה בישראל השתנתה ואם כוללים בה את מחירי הנכסים הפיננסיים, כבר לא ניתן לומר שהיא נמוכה.
אנו מעריכים לכן שבנק ישראל לא יפעל כמו הבנק המרכזי של אירופה ויאיץ את רכישות האג"ח על מנת לבלום את עליית התשואות, אלא יותר כמו הפד האמריקני שבוחן אם עליית התשואות היא "מוסדרת" (orderly), כלומר שאין פאניקה שגורמת למכירה מהירה של אג"ח. הסיכון הייחודי שיש לישראל כרגע הוא פוליטי – אם תוצאות הבחירות לא יאפשרו הקמת קואליציה יציבה, אנו עשויים לראות את התשואות ממשיכות לעלות.