כלכלני בנק הפועלים מפרסמים היום את הסקירה השבועית שלהם ומתייחסים למצב הכלכלה העולמית שלושה חודשים אחרי שהתחיל משבר הקורונה.
קרן המטבע הבינלאומית צופה ירידה חסרת תקדים בפעילות הכלכלית בעולם השנה, אך השווקים הפיננסיים רואים את האור בקצה המנהרה. מדד ה-S&P500 ירד מתחילת השנה ב-11% בלבד, לא שונה בהרבה מתיקון אקראי במחירי המניות. בקרן המטבע צופים שהתוצר הגלובלי יתכווץ השנה בכ-3%. התוצר במדינות המפותחות צפוי להתכווץ ב-6.1% ובשווקים המתעוררים ב-1.0%.
בקרן המטבע מציינים כי משבר זה אינו דומה לאף משבר קודם שחווה העולם, כיוון שמדובר באילוץ שאינו מאפשר קיום פעילות כלכלית סדירה, ולא משבר שהוא כלכלי או פיננסי במהותו. תחת ההנחה שההגבלות על הפעילות יוסרו בהדרגה במחצית השנייה של השנה, צפויה בשנה הבאה צמיחה בשיעור של 5.8% בכלכלה העולמית.
ה"הישגים" במאבק הרפואי נגד מחלת הקורונה, בצד הציפיות להסרה חלקית של הסגר, והדיווחים על התקדמות בחיפוש אחר תרופה וחיסון כנגד המחלה תרמו לעליות חדות במדדי מניות. מדד הנסדק, ה- S&P500 והדאו ג’ונס שעלו בשבוע האחרון בשיעורים של 6%, 3%, ו-2% בהתאמה. מדדי המניות באירופה, ביפן ובסין עלו בממוצע בשיעור של כ-2.0%. מתחילת השנה, מדד הנסדק ירד "רק" ב-3.6%! ניכרת שונות גדולה מאד בשוק המניות בביצועים של ענפי משק שונים. בצד החיובי נמצאים ענפי הטכנולוגיה, והם אלה שנפגעו פחות מענפים אחרים.
לגבי המצב בישראל, קרן המטבע הבינלאומית מעריכה שהתוצר יתכווץ השנה ב-6.3% ושיעור האבטלה יעמוד השנה על ממוצע של 12%. התוצר צפוי, על-פי התחזית לשוב לגדול ב-2021 ב-5% ושיעור האבטלה ירד ל-7.6%. הפגיעה בצמיחה של ישראל מעט חמורה יותר מזו שבממוצע המדינות המפותחות, זאת כנראה על רקע המשקל הגדול יחסית של היצוא בתוצר, ומדיניות סגר שמרנית ביחס לממוצע.
הממשלה החליטה להקל מעט במדיניות הסגר השבוע, לאפשר עלייה במספר העובדים, ומסחר מוגבל בחנויות. מספר דורשי העבודה מתקרב ל-1.1 מיליון איש, וככל שחולף הזמן גדל הסיכוי שחלקם לא ישוב למעגל התעסוקה. תחזית קרן המטבע מניחה לדוגמה, שבתחילת הדרך כ-300 אלף איש לא ישובו לעבוד השנה, וכמחצית ממספר זה גם לא בשנה הבאה.
מאין הממשלה תגייס את המשאבים הנדרשים לגשר על התקופה הזו? ההערכות באוצר הן שהגירעון יגדל לרמה של כעשרה אחוז מהתוצר ואולי אף יותר. כלומר, הממשלה נוטלת עליה עתה חובות אותם היא תצטרך להחזיר בעתיד. רכישות האג"ח של בנק ישראל מסייעות במימון החוב, הן מהוות הדפסת כסף, אבל עם מחויבות של הממשלה להשיב אותו לבנק ישראל.
מכל מקום בכדי ליטול חובות צריך שיהיה גם צד שמוכן להלוות את הכספים האלו בהווה. ערב משבר הקורונה שיעור החיסכון הפרטי בישראל היה גבוה, וזה מסייע לממשלה לשמור על תשואות נמוכות. רמת התשואות לטווחים הארוכים היום דומה לזו שהייתה טרם המשבר, כ-0.75% לעשר שנים.
ככל שנראה את הגירעון מטפס, צרכי גיוס החוב של הממשלה יגדלו, ובד בבד גם החיסכון הפרטי עשוי לרדת בגלל המיתון, ואנו עשויים לראות את עקום התשואות הופך לתלול יותר. רכישות האג"ח של בנק ישראל אמנם פועלות נגד המגמה הזו, אבל הן מוגבלות. רכישות גדולות מדי עשויות להתפרש כסיכון לאינפלציה עתידית, ושוב לפעול להעלאות התשואות.
גירעון תקציבי של יותר מעשרה אחוזים, ירידה של התוצר, ופיחות בשער השקל צפויים להעלות את יחס החוב הציבורי לתוצר קרוב ל- 80% מהתוצר. זה מהווה איום על דירוג החוב החיצוני של מדינת ישראל, אבל ישראל לא לבד, ואם הדירוג בישראל יפחת זה יקרה כמעט לכל המדינות בעולם.
הגירעון התקציבי המבני היה גבוה עוד טרם המשבר, ולאחריו הוא עוד צפוי לגדול בשל הפגיעה בענפי משק רבים ועליית שיעור האבטלה. ידרשו קיצוצים נרחבים בתקציב על מנת למנוע מהחוב מלהמשיך ולגדול. המשק התמודד עם אתגר פיסקאלי דומה גם במשבר הכלכלי בשנים 2001-2003.
החוב הציבורי עלה אז בסדר גודל דומה לעלייה הצפויה עתה – אך נקודת הפתיחה הייתה פחות טובה – יחס חוב ציבורי לתוצר של יותר מ-90%. תכנית ההבראה כללה אז קיצוצים חדים בתקציב, הפחתות מסים, שינויים בהסדרי הפנסיה ועוד. סביר להניח שנראה צעדי מדיניות דומים ב-2021.