צבי סטפק, ממייסדי מיטב דש ומורן צביק, מנהל קשרי יועצים בחברה, מפרסמים היום סיכום של תעשיית קרנות הנאמנות בחודש האחרון.
תעשיית קרנות הנאמנות יודעת טלטלות רבות בהיקף נכסיה במהלך השנים. שנים של כניסת כספים מסיבית ושנים של יציאת כספים מסיבית, חודשים של אופוריה מלווה בכניסת כספים, וחודשים של דיכאון מלווה ביציאת כספים.
בחמש השנים האחרונות (2019-2014), יצא ממנה סכום מצטבר של כ-15 מיליארד שקל. שנת 2020 נפתחה בחודש ינואר של גיוסים נאים, שנחלשו אמנם אך נמשכו לתוך חודש פברואר.
ב-19 בפברואר הגיעו נכסי תעשיית קרנות הנאמנות לרמה גבוהה של 357 מיליארד שקל. השמיים נראו בהירים מתמיד, שום דבר לא הכין אותה לקראת המכה הצפויה, ואז וירוס זערורי תוצרת סין הצליח לחולל לה, מה שלא הצליחו לעשות האזהרות לגבי רמות המחירים של השווקים הפיננסים, לא הברקזיט, לא מלחמת הסחר של טראמפ, לא שלוש מערכות בחירות בישראל, ומה לא.
בתוך 15 ימי מסחר בלבד היא איבדה כ-25% מנכסיה, כלומר כ-1.6% ליום. בכל ההיסטוריה של שוק ההון המקומי לא היה כדבר הזה בקצב הזה. גם לא בשנת 2008, שנת המשבר הגלובלי הקשה ביותר מאז השפל הגדול של 1929 ושנות השלושים של המאה הקודמת.
היקף יציאת הכספים מן הקרנות האקטיביות המסורתיות הסתכם, נכון ליום 15.3, ב-24 מיליארד שקל (ל-16.3: 26 מיליארד שקל), היקף נכסיהן הצטמק מכ-191 מיליארד שקל לכ-147 מיליארד שקל, כלומר ב-44 מיליארד שקל. המשמעות היא, שיותר מחצי מהירידה בנכסים נבעה מיציאת כספים ענקית של כ-1.6% ליום, ומעט פחות נבע מירידת ערך עקב הירידות בשווקים.
בקרנות הפסיביות (קרנות סל + קרנות מחקות) קרה דבר דומה. היקף נכסיהן הצטמק בכ-21 מיליארד שקל בקרנות הסל ובכ-9 מיליארד שקל בקרנות המחקות, ויחד 30 מיליארד שקל, וגם בהן זה היה צירוף קטלני של פדיונות ושל ירידת ערך, באותה פרופורציה פחות או יותר.
רק הקרנות הכספיות ניצלו מן הסערה וגייסו סכום זניח של כ-100 מיליון שקל.
ברמה של הקטגוריות השונות של התעשייה האקטיבית המסורתית, פודות הגדולות היו הקרנות המתמחות במניות בישראל, הקרנות הגמישות ואחריהן הקרנות המתמחות במניות בחו"ל. באופן אבסולוטי הקורבן העיקרי של יציאת כספים וירידת ערך הייתה הקטגוריה של קרנות המתמחות באג"ח כללי (רובן עם רכיב מסוים של מניות) שאיבדה כ-20 מיליארד שקל מנכסיהן.
ברקע אובדן הערך המסיבי שתעשיית קרנות הנאמנות, עומדות, כמובן, הירידות החדות שנרשמו בכל שוקי ההון בעולם. בין ה-19/2 ל-15/3 ירדו מדדי המניות בארה"ב בסביבות 20%, לא כולל הירידות החדות שנרשמו אתמול, הדאקס ב-33% ומדד ת"א 125 שלנו צנח בכ-27%.
הירידות לא היו רק נחלת שוקי המניות. גם שוק איגרות החוב הקונצרניות ירדו בעולם ובישראל בשיעורים ניכרים, ובישראל, גם איגרות החוב הממשלתיות הצטרפו ל"חגיגה".
הציבור כהרגלו הגיב מתוך הבטן, מחשש שכספו יתמוסס, ויום אחרי יום, הוציא את כספיו מקרנות הנאמנות ויד היועצים במערכת הבנקאית הייתה קצרה מלהושיע.
אין ספק שהמשבר החריף הזה הוא עוד הוכחה, אם צריך בכלל כזו, למחיר שמשלם הציבור הישראלי והמשק הישראלי על מחדל מתמשך של ממשלות ישראל, מחדל של היעדר חינוך פיננסי הכי בסיסי.
לו היה כזה, עדיין היו משיכות כספים אבל הן היו קטנות משמעותית וגורמות פחות נזק למשקיעים. הנסיון של מפולות קודמות, והיו לא מעט כאלה, ב-2008, ב-2011, ב-2015, ב-2016, ב-2018 (דצמבר), מראה שהציבור מוכר בבהלה לתוך הירידות, מרגיש מיד אח"כ טוב, כי הירידות נמשכות, אבל אינו יודע לחזור לשוק, אלא לאחר שהמחירים בשוק הרבה יותר גבוהים.