הפסקת האש עם לבנון וההבנות מול איראן סיפקו לשוק המקומי את מה שהוא אוהב יותר מכל: ודאות, גם אם היא חלקית. המשקיעים, שחיו תחת עננת המתיחות הביטחונית חודשים ארוכים, מיהרו להגיב ב"ראלי של אנחת רווחה" (Relief Rally). בדיוק כפי שקרה בהתחזקות הדרמטית של השקל כשהדולר "החליף קידומת" ונפל מתחת ל-3.00 שקלים לראשונה מ-1994.
גם מדד הדגל טיפס לשיאים חדשים, בין היתר על רקע מה שנראה כ"הסרת האיום האיראני". אבל האם האיום הזה באמת הוסר? או שמא הוא רק נדחה לכמה שנים – ואולי אפילו התחזק מבחינה אסטרטגית מנקודת מבטה של טהרן?
השוק כבר תמחר את ההקלה הזו. המשקיעים, הן המקומיים והן הזרים, קנו את הסיפור של "תקופת רגיעה" - אחרי חודשים של מתיחות עם איראן, חיזבאללה והמלחמה הרחבה יותר. אבל כאן נכנסת הנקודה הקריטית: האיום האיראני לא נעלם. הוא נדחה.
ההפסקה הזמנית עם ארה"ב וההבנות עם לבנון הן תוצאה של לחץ אמריקאי כבד, פגיעות קשות בפרוקסיז של איראן ורצון הדדי להימנע מהתדרדרות מלאה. מבחינת המשטר השיעי בטהרן, המכות שספגו - בהנהגה, בתשתיות וביכולות צבאיות - לא היו לשווא. הם הצליחו, לפחות לעת עתה, להניס את האפשרות של נפילת המשטר. "הנכונות להקריב את העם" עבדה: היא יצרה הרתעה, שכנעה את וושינגטן וירושלים להסתפק בהסדרים זמניים.
מה זה אומר לשוק המקומי?
ברמה הקצרה-בינונית: העליות בבורסה מוצדקות חלקית. הסרת הלחץ המיידי מהגבול הצפוני ומאיום הטילים האיראניים מורידה את פרמיית הסיכון. חברות טכנולוגיה, בנקים ונדל"ן – שסבלו מתנודתיות גבוהה – נהנות מהשקל החזק (שמפחית עלויות יבוא ומשפר את הרווחיות), מהשקעות זרות שחוזרות והאופטימיות הכללית. מדדי הביטוח, הבנקאות והנדל"ן טיפסו בחדות בימים האחרונים, בדיוק כי המשקיעים מאמינים ש"האיום הוסר".
אבל לטווח הארוך? כאן הסיפור שונה. האיום האיראני לא נעלם הוא רק השתנה. איראן, ששרדה את המכות, עשויה לצאת מחוזקת מבחינה פוליטית פנימית. המשטר הוכיח שהוא יכול לעמוד מול "המעצמות" ולשמור על כוחו. הפרוקסיז (חיזבאללה, חות’ים ועוד) אמנם נחלשו, אבל היכולת לשקם, להתחמש מחדש ולהמתין להזדמנות הבאה עוד קיימת. כל עוד המשטר האיראני שורד, הסיכון האסטרטגי לישראל נשאר.
האם זה אומר שפרמיית הסיכון בבורסה הישראלית עדיין גבוהה ממה שהיא צריכה להיות בשוק "רגיל" במזרח התיכון? אפשר לשאול האם המשקיעים הזרים עלולים לברוח שוב אם תפרוץ התלקחות חדשה – בין אם בלבנון, בעזה או ישירות מאיראן. אולי גם הם התרגלו לעמידות הכלכלה הישראלית גם בעת מלחמה, וייתכן שאת זה השוק כבר מתמחר.
הבורסה לא טועה כשהיא חוגגת את ההקלה המיידית. אבל היא עלולה להיות אופטימית מדי אם היא מתעלמת מהעובדה שהאיום האיראני הוא לא "פרק" שנסגר, אלא "ספר" שרק נדחה לעמוד הבא.
מבחינת טהרן, זה לא כישלון – זה ניצחון טקטי שנותן לה זמן להתאושש. למשקיעים הישראליים כדאי לשים לב: העליות הנוכחיות הן הזדמנות, אבל גם תזכורת. השוק גילם את "הסרת האיום" – אבל האיום עצמו עדיין שם, רק ממתין. בטווח הארוך, הצמיחה האמיתית של הבורסה המקומית תלויה לא רק בהפסקות אש זמניות, אלא ביכולת אסטרטגית אמיתית להפוך את הדחייה הזו לניצחון בר-קיימא. עד אז – תשמרו על אופטימיות זהירה. השיאים יפים, אבל השאלה הגדולה היא: כמה זמן הם יחזיקו?