הרפורמה, המכונה "חשבון השקעות" או רפורמת הארביטראז’, נועדה לפשט את ניהול החסכונות, להשוות בין הטבות המס השונות ולעודד את הציבור להעביר כספים מהעו"ש לאפיקים נושאי תשואה. כיום מנוהלים בשוק זה כ-900 מיליארד שקל, מתוכם כ-250 מיליארד שקל "ישנים" בחשבונות עו"ש ללא ריבית.

מהי הרפורמה?

במסגרת החשבון האחיד החדש יוכלו חוסכים לנהל תחת פלטפורמה אחת את שלושת המוצרים המרכזיים: קופות גמל להשקעה; פוליסות חיסכון; קרנות נאמנות וניירות ערך.

החידוש המרכזי הוא השוואת הטבות המס: מעבר בין מסלולים או מוצרים שונים בתוך החשבון ייעשה ללא אירוע מס (דחיית מס), ובגיל 60 ומעלה ניתן יהיה למשוך את הכספים כקצבה בפטור חלקי ממס רווחי הון - בדומה להטבה הקיימת כיום בגמל להשקעה.

שינויים מרכזיים שצפויים

תקרת הטבה: במקום תקרת הפקדה שנתית של כ-81-83 אלף שקל בגמל להשקעה, תיקבע תקרת צבירה כוללת לאורך החיים (צפויה להיות של כמה מאות אלפי שקלים). ההטבה תתפרס על כל המוצרים, אך לא תגדל באופן משמעותי.

גיל מינימום: פתיחת חשבון השקעות תהיה מגיל 18 (במקום מגיל אפס כיום).

גמישות: ניתן יהיה להמשיך לנהל מוצרים גם מחוץ לחשבון האחיד, והכללים החדשים לא יחולו רטרואקטיבית על כספים קיימים.

שיווק: סוכני ביטוח ויועצי השקעות יוכלו לשווק (ברישיון כפול), והבנקים צפויים להיות מעורבים כדי להגיע לציבור הרחב.

מטרות האוצרבמשרד האוצר מסבירים כי המטרה היא להקל על הציבור לנהל את כל חסכונותיו במקום אחד, להשוות בין אופציות ולהגביר תחרות – מה שצפוי להוריד עמלות ולהעביר כספים "רדומים" לשוק ההון.

הרפורמה צפויה להשפיע בעיקר על חוסכים גדולים יחסית, בעוד ש-90% מהציבור לא צפויים להיפגע.הרפורמה מהווה פשרה בין הגופים הרגולטוריים - רשות ניירות ערך תמכה בה, בעוד רשות שוק ההון הביעה חששות. היא צפויה להיכלל בתקציב 2026, אך החקיקה עלולה להתארך בשל מורכבותה.סיכום: אם תעבור, הרפורמה

תהפוך את שוק החיסכון לפשוט, גמיש ויעיל יותר - אך תשנה את כללי המשחק בהטבות המס. פרטים מדויקים יותר, כולל התקרות הסופיות, יתפרסמו עם אישור הדוח הסופי והליכי החקיקה.

בעקבות פרסום מסקנות ועדת הארביטראז׳, איגוד בתי ההשקעות, מברך: "המסקנות של ועדת הארביטראז׳ הן צעד משמעותי וחשוב נוסף לחיזוק התחרות במערכת הפיננסית בישראל. ההמלצות שהציגה הוועדה נושאות עימן בשורה צרכנית-כלכלית חשובה ביותר לציבור הרחב. יישומן בממשלה הבאה בחקיקה ישרת את הציבור באופן שיוכל לחסוך ולהשוות בצורה פשוטה ויעילה בין מוצרי החיסכון השונים. "יישור מגרש המשחקים" בין מוצרי החיסכון וההשקעה יביא להגברת התחרות, להגדלת התשואות והחסכונות ויאפשר לציבור החוסכים לקבל תמורה גדולה מזו שאפיינה את השוק במהלך שנים ארוכות בהן נעדרה תחרות מלאה, משוכללת ויעילה.

"האיגוד מברך על המסקנות החשובות של הצוות המקצועי במשרד האוצר, שהציג עמדה ברורה בצורך לבטל את ההבדלים בין מוצרי החיסכון וההשקעה לטווח הקצר והבינוני, בעיקר באמצעות ביטול פערי מיסוי, רגולציה ושקיפות, כך שהתחרות תהיה מבוססת על איכות וביצועים ולא על עיוותים רגולטוריים. במקביל, הוועדה מצאה את האיזון הנכון גם באופן שיאפשר את הקמתו של מוצר חדש בשם חשבון ההשקעה כחלופה חדשה בשוק ובדומה למוצרים דומים הקיימים בעולם. הציבור הוא שייהנה מתחרות אמיתית ויוכל למקסם את התשואה והתועלת מהמוצרים השונים. עד כה הציבור הפסיד סכומים אדירים כתוצאה משמירת כספים אדירים בחשבונות העו"ש ואנו סבורים כי יישום מסקנות הוועדה יאפשר לציבור סוף סוף להשיא תשואה בגין כספים אלו. במקביל הציבור הפסיד כחצי מיליארד ש’’ח בשנה בדמי הניהול עודפים במוצרי חיסכון יקרים* וכעת השוואת תנאי מוצרי החיסכון השונים תביא להגברת התחרות וצמצום עיוותים אלו ואחרים. ברור כי בתהליך החקיקה יהיה צורך להבהיר סוגיות תפעוליות שונות ואולם על מנת שיהיה ברור: האיגוד סבור כי המתווה המומלץ ישים".

ברמה הבסיסית קשה לחלוק על עצם הצורך. מערכת חשמל לאומית מחויבת להבטיח רציפות תפקודית גם בתרחישי קיצון. מלאי דלקים לשעת חירום הוא חלק בלתי נפרד מהגנה על ביטחון אנרגטי במיוחד במדינה הפועלת תחת סיכונים ביטחוניים וגיאופוליטיים מתמשכים.

אבל השאלה האמיתית איננה אם צריך מלאי חירום אלא למה הוא עדיין כל כך גדול כל כך מרכזי וכל כך יקר.
העובדה שגוף כמו נגה נדרש לגייס חוב בהיקף של מיליארדים רק כדי לממן רכש דלקים לשעת חירום איננה פרט טכני. היא אינדיקציה ברורה לכך שמשק החשמל הישראלי עדיין לא הצליח להפחית את התלות המבנית שלו בדלקים מזהמים גם בעידן שבו אנרגיות מתחדשות כבר אינן טכנולוגיה שולית אלא רכיב מרכזי בתמהיל האנרגיה העולמי.

במילים אחרות השיח האסטרטגי התקדם מהר יותר מהתשתית עצמה.

ישראל מדברת בשנים האחרונות על האצה באנרגיה סולארית על חדשנות אנרגטית ועל הפחתת פליטות. אך כאשר מגיע רגע מבחן אמיתי תכנון חירום יציבות רשת וגיבוי לייצור חשמל המערכת עדיין חוזרת לאותם פתרונות מוכרים דלקים פוסיליים מלאי פיזי ותכנון ריכוזי המבוסס על תחזיות ולא על גמישות מערכתית.

זהו לא כשל של גוף אחד. נגה פועלת בדיוק בתוך תחום האחריות שלה שמחייב אותה להבטיח אספקת חשמל בכל תרחיש. אבל דווקא מהמקום הזה עולה השאלה הרחבה יותר האם המערכת כולה מתקדמת מהר מספיק כדי לצמצם בעתיד את הצורך במנגנוני חירום כה כבדים.

בעולם שבו טכנולוגיות אגירת אנרגיה הופכות זולות ונפוצות יותר שבו רשתות חשמל הופכות דיגיטליות יותר ושבו ניהול עומסים בזמן אמת הופך לסטנדרט ההישענות על מלאי דלקים פיזי בהיקפים כאלה נראית פחות כמו זהירות ניהולית ויותר כמו היעדר אלטרנטיבה מערכתית בשלה.

והיעדר האלטרנטיבה הזה עולה כסף הרבה כסף.

כל מיליארד שקל שמופנה למימון מלאי דלקים הוא לא רק הוצאה על ביטחון אנרגטי אלא גם מדד לפער השקעות. זהו כסף שלא מופנה להאצת אגירה בקנה מידה רחב לאוטומציה של רשת החשמל ולאינטגרציה עמוקה יותר של אנרגיות מתחדשות בתוך המערכת. במילים פשוטות זהו תקציב שמנוהל כדי להגן על העבר לא כדי להאיץ את העתיד.

כאן נוצרת סתירה עמוקה יותר. מצד אחד ישראל שואפת להיתפס כמדינה חדשנית בתחום האנרגיה והטכנולוגיה. מצד שני חלקים קריטיים מהתשתית האנרגטית עדיין פועלים לפי היגיון של מערכת ריכוזית איטית ומבוססת דלקים מזהמים בעיקר כשמדובר בתרחישי קצה.

הבעיה איננה עצם קיומו של מנגנון חירום הוא הכרחי. הבעיה היא קיבעון העובדה שמנגנון כזה עדיין תופס נפח כל כך גדול בתכנון הלאומי במקום להצטמצם בהדרגה ככל שהמערכת הופכת חכמה מבוזרת וגמישה יותר.

בסופו של דבר גיוס החוב של נגה אינו מהלך חריג אלא מהלך צפוי בתוך מערכת קיימת. אבל הוא גם מראה חד וברור לכך שהמעבר לאנרגיה מתקדמת באמת אינו רק עניין של יעדים והצהרות אלא של שינוי עמוק הרבה יותר באופן שבו מתכננים מממנים ומנהלים מערכת אנרגיה שלמה.

כל עוד זה לא קורה המשק ימשיך לחיות בפער בין העתיד שהוא מדבר עליו לבין העבר שהוא עדיין מממן.

*הכותב הוא מנכ"ל חברת GreenTops*

הזרקת נזילות להייטק: מאריכים את חבל ההצלה לסטארט-אפים

ענף הטכנולוגיה, שמהווה מעל מחצית מהייצוא הישראלי, מקבל את נתח הארי של התוכנית. כמיליארד שקל יוקצו לרשות החדשנות לצורך הפעלת מסלול מענקים מהיר, שיפעל במנגנון של תמיכה ממשלתית כנגד גיוס הון פרטי (Matching).

היעד המרכזי של המהלך הוא הארכת תקופת הפעילות, המונח המקצועי בענף הוא Runway, של חברות בשלבי הזנק וצמיחה. כאשר חברות הייטק מגייסות כסף בדולרים אך משלמות משכורות והוצאות בשקלים, התחזקות השקל מכווצת את קופת המזומנים שלהן במהירות. המענקים הללו נועדו למנוע מצב שבו חברות טכנולוגיה מבטיחות ייסגרו רק בשל תנודות זמניות בשוק המט"ח. עם זאת, באוצר כבר מבינים כי לא מדובר בפתרון קסם, ובמקביל תוקם ועדה בין-משרדית לבחינת שינויים מבניים עמוקים יותר לקראת תקציב 2027.

הטבות מס לתעשייה המסורתית: מענקי מיכון ופחת מואץ

התוכנית אינה פוסחת על התעשייה המקומית והיצואנים המסורתיים, שמתמודדים גם הם עם שחיקת הרווחיות בגלל שער החליפין. חבילת הצעדים לתעשייה כוללת:

השקעה בטכנולוגיה ייצורית: 175 מיליון שקל יוקצו כמענקים לרכישת מיכון וציוד מתקדם, במטרה להעלות את הפריון של המפעלים.

הקלות מס בשווי 360 מיליון שקל: הרחבת הטבת ה’פחת המואץ’ לחברות תעשייה יצואניות. משמעות הצעד היא האפשרות לנכות את שווי הציוד מההכנסה החייבת במס בקצב מהיר יותר, מה שמקטין את תשלום המס המיידי ומותיר יותר מזומנים בידי החברות.

תמיכה בשיווק ובהכשרות: 25 מיליון שקל יופנו להרחבת פעילות מכון הייצוא, לצד 10 מיליון שקל בלבד שיוקדשו להכשרות מקצועיות בשיתוף מעסיקים.

הפיל שבחדר והלחץ על בנק ישראל

מאחורי המספרים הגדולים וההצהרות על "פריחה כלכלית" מצד שר האוצר, מסתתרת מציאות מורכבת הרבה יותר. גם ראשי התעשייה מודים כי התוכנית הנוכחית היא רק נדבך ראשון, וכי נדרש תכנון ארוך טווח כדי לתקן את עומק הפגיעה בכושר התחרות של ישראל.

מעבר לכך, התוכנית חושפת פעם נוספת את המתח שבין המדיניות הפיסקלית של הממשלה למדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי. שר האוצר ניצל את הבמה כדי לשלוח רמז עבה, ואף קריאה ישירה, לנגיד בנק ישראל להוריד את הריבית בצורה חדה. לטענת סמוטריץ’, הורדת ריבית היא התשובה האמיתית שתזניק את המשק.

בנק ישראל, הפועל כגוף עצמאי, בוחן את תמונת האינפלציה הכוללת ולא רק את טובת היצואנים. הזרקה של 1.6 מיליארד שקל לשוק היא צעד מרחיב, שעלול דווקא לתמוך בלחצים האינפלציוניים. אם הממשלה תמשיך להזרים כספים בזמן שבנק ישראל מנסה לצנן את הכלכלה באמצעות ריבית גבוהה, המשק הישראלי עלול למצוא את עצמו במסלול התנגשות שיקזז את השפעת הסיוע הנוכחי.

במבט ראשון, ודאי מצד הגורמים הר שמיים, מדובר בהמשך מגמת הצמיחה. אולם, ניתוח מעמיק של הנתונים מגלה תמונה מורכבת בהרבה: קצב הגידול חווה האטה חדה.

רק לשם השוואה, ברבעון הקודם (דצמבר 2025 עד פברואר 2026) עמד קצב הצמיחה השנתי על 6.5%, ובסיכום שנת 2025 כולה זינקו הרכישות ב-6.5%.

המשמעות - הצרכנים בישראל מורידים את הרגל מדוושת הגז.

הנתונים משקפים את הרכישות של ישראלים בארץ בלבד, והם מחושבים במחירים קבועים - כלו מר, מנוכי אינפלציה - כך שהם משקפים שינוי ריאלי בכמויות המוצרים והשירותים שאנו רוכשים, ולא רק את עליית המחירים במשק.

איפה המשכנו לבזבז ואיפה עצרנו?

התפלגות ההוצאות של הציבור הישראלי מראה תמונה מפוצלת מאוד בין הענפים השונים, כאשר קבוצות הרכישה הראשיות מציגות התנהגות צרכנית שונה לחלוטין:

1. קפיצה ברכישת מחשבים ותוכנה, יציבות בדלק ובאנרגיה

קבוצת מוצרים ושירותים אחרים, המהווה את נתח הפעילות הגדול ביותר בכרטיסי האשראי (כ-45% מסך הרכישות), רשמה עלייה של 6.3% בחישוב שנתי.

המנוע הראשי בקבוצה זו היה ענף המחשבים והתוכנה, שזינק ב-15.1%.

מנגד, בענפי הבסיס כמו דלק, חשמל וגז נרשמה עלייה מתונה בלבד של 1.4% בחישוב שנתי, מה שמעיד על שמירה על רמת צריכה קבועה של מוצרי יסוד אנרגטיים.

2. הרהיטים עולים, האופנה דועכת

בקבוצת מוצרי תעשייה (כ-20% מהרכישות) נרשמה עלייה מתונה של 2.8% בלבד בחישוב שנתי.

ענף הרהיטים בלט לטובה עם זינוק של 11.8%. מנגד, ענף ההלבשה וההנעלה רשם כיווץ ריאלי וירד ב-1.5%. נראה שבתקופות של אי-ודאות כלכלית, הצרכנים מעדיפים לוותר על רענון מלתחת האופנה.

3. ממשיכים להוציא על מזון

קבוצת המזון והמשקאות (כולל שירותי אוכל ומסעדות), המהווה כ-15% מההוצאות, שמרה על קצב צמיחה יציב יחסית של 5.9% בחישוב שנתי. הישראלים אולי מצמצמים בקניות אחרות, אך ההוצאות על רשתות השיווק והסעדה נותרו גבוהות.

הנתון המדאיג ביותר בדו"ח מגיע מקבוצת השירותים (המהווה כ-20% מהרכישות), אשר קפאה על שמרה והציגה שינוי אפסי (יציבות של 0.1%+). המשבר העמוק ביותר נרשם בענף הטיסות, תיירות ואירוח, שצנח בשיעור חד של 16.3% בחישוב שנתי.

מדובר בהמשך ישיר למגמה השלילית בענף, שסובל ככל הנראה מהשלכות המצב הביטחוני והכלכלי, המצמצמים את פעילות חברות התעופה הזרות ואת נכונות הציבור לצאת לחופשות בארץ ובחוץ לארץ.

המשבר בתיירות גרר איתו מטה גם את ענף הפנאי והבילוי, שרשם ירידה של 5.0% ברכישות.

מי שאיזן במעט את התמונה בקבוצה זו היו התשלומים לשירותי ממשלה ועירייה (ארנונה, אגרות וכו’) שעלו ב-1.5%, והוצאות הביטוח שעלו ב-0.3% - הוצאות קשיחות שהאזרח פשוט אינו יכול להימנע מהן.

האם המשק הישראלי בדרך להאטה בצמיחה?

הנתונים הנוכחיים של הלמ"ס צריכים להדליק נורת אזהרה. הצריכה הפרטית היא אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של התוצר המקומי הגולמי בישראל.

ניתן לייחס את ההאטה הזו למספר גורמים משולבים: שחיקת השכר הריאלי, סביבת הריבית הגבוהה, היעדר סנטימנט חיובי בתיירות ובפנאי.

בשורה התחתונה, הנתונים מראים שהכלכלה המקומית משדרת אותות של עייפות. הצרכן הישראלי אמנם עדיין רוכש, אך הוא עושה זאת בזהירות רבה יותר, תוך התמקדות במוצרי חובה ובטכנולוגיה, וצמצום מובהק בתחומי המותרות והפנאי. אם מגמה זו תימשך בחודשים הקרובים, הדבר עלול להוביל להאטה רחבה יותר בפעילות העסקית של המגזר הקמעונאי בישראל.

מחיר הבנזין בפיקוח יירד בחצות הלילה שבין 30 ביוני ל-1 ביולי, כאשר המחיר המרבי לליטר בנזין 95 אוקטן בשירות עצמי יעמוד על 7.48 שקלים (כולל מע"מ). מדובר בהוזלה של 32 אגורות לעומת העדכון הקודם, בעוד התוספת עבור שירות מלא תישאר ללא שינוי על 25 אגורות לליטר.

באילת יעמוד המחיר המרבי בשירות עצמי על 6.34 שקלים לליטר (ללא מע"מ), ירידה של 27 אגורות לעומת החודש הקודם. גם שם תוספת השירות המלא תיוותר ללא שינוי ותעמוד על 21 אגורות לליטר.

במשרד האנרגיה והתשתיות מציינים כי מדובר בירידה החודשית המשמעותית ביותר בשלושת החודשים האחרונים. מאז אפריל ירד מחיר הבנזין המצטבר ב-59 אגורות לליטר. לפי המשרד, עיקר ההוזלה נובע מירידה של כ-16% במחירי הבנזין בשווקים הבינלאומיים, על רקע ירידה בפרמיית הסיכון בענף האנרגיה והתפוגגות חלק מהחששות לשיבושים באספקת הנפט העולמית.

]]>