קבוצת חנן מור הגישה היום (ב’) לבית המשפט המחוזי בת"א בקשה לעיכוב הליכים לפי תיקון 4, וחושפת חובות כבדים של 2.7 מיליארד שקל. מור טוען כי "נסיבות חיצוניות" התגבשו להם יחד אשר הובילו לסערה מושלמת של קיפאון בשוק הנדל"ן הישראלי, יחד עם הקשחת תנאי אשראי ומימון, אי יציבות פוליטית שסע חברתי שהלך והעמיק ומלחמה.
תחת תנאי אלו שהורעו עם פרוץ המלחמה, ולצד הריבית שעלתה במהירות עוד קודם, והסתכמה לסך של 25 מיליון שקל ברבעון עבור נושי קונסורציום פרויקט שדה דב, הקבוצה מבקשת הקפאת הליכים של 90 יום. אתמול הודיעה החברה כי כי אין ביכולתה לשלם את התשלום הרבעוני בסך כ־28 מיליון שקל, בקשר להלוואת הענק בהיקף 1.3 מיליארד שקל שנטלה מקונסורציום בראשות בנק דיסקונט , לאומי, מיטב והפניקס על רכישת קרקע בשדה דב.
מור פונה לבית המשפט בבקשה לקבל הגנה מנושים וצו לעיכוב הליכים, ובכך לעכב את בנק לאומי במימוש השעבודים על הקרקעות ברמת גן ובחיפה שבגינן החברה חייבת ללאומי כ-263 מיליון שקל. בניגוד לבקשה לצו פתיחת הליכים וצו הקפאת הליכים במסגרתה מתמנה נאמן שמשתלט על הקבוצה, במסגרת בקשה לפי תיקון 4 לא ממונה נאמן שמשתלט על הקבוצה אלא מנהל שיגיע להסדר עם הנושים.
וכך נכתב בבקשה: "בשנה האחרונה (ובייחוד בחודשים האחרונים) התגבשו להם יחד נסיבות חיצוניות – גלובאליות ומקומיות – אשר הובילו לסערה מושלמת של קיפאון בשוק הנדל"ן הישראלי, יחד עם הקשחת תנאי אשראי ומימון. נסיבות אלו כללו אינפלציה מטפסת, העלאת ריבית בנק ישראל מ-0.1% ל- 4.75% בפחות משנה, אי יציבות פוליטית בישראל, שסע חברתי שהלך והעמיק בשנה האחרונה, ולפני כשישה שבועות פתיחת מלחמה שנכפתה על ישראל, בחזיתות שונות, תוך גיוס כוחות מילואים בהיקף נרחב מכלל האוכלוסיה והתמודדות עם מפונים ועקורים, מצפון ומדרום.
"למכלול נסיבות חריג ויוצא דופן זה הצטרפו משקולת מימונית כבדה, בדמות ריבית רבעונית בסך של כ-25 מיליון שקל, עבור נושי קונסורציום פרויקט שדה דב, אשר העמידו לחברה מימון לרכישתה של קרקע ייחודית, יוקרתית ונדירה , בהיקף של 1.3 מיליארד שקל (מתוך רכישה בסך של 1.6 מילארד שקל), וכן הקשחת עמדתו של אחד מבין נושים אלו, לאומי, בכל הקשור לפירעון חובות החברות כלפיו".
מור לא חוסכת בהאשמות כנגד בנק לאומי שהצית את המהלך למימוש שעבודים ולא האריך הלוואות כמו יתר קונסורציום הלווים. "לאומי ניצל את העובדה כי ההלוואות שהעמיד לרכישת הקרקעות ברמת גן ובחיפה הגיעו לסיומן הפורמאלי ודרש את פירעונן, בניגוד לציפייה של מור שסברה כי ההלוואות תוארכנה עד מועד כניסה לליווי, כמקובל. התנהלות זו אפיינה אך ורק את לאומי", נטען בבקשה. "למעשה, נושיה הפיננסיים האחרים של מור, בין אלה שהחוב אליהם עולה על החוב ללאומי ובין אלה שהחוב אליהם נמוך מהחוב ל לאומי, המשיכו להאריך את ההלוואות בגין רכישות הקרקעות, בהתאם לנוהג ולהערכות החברה, ואף תמכו בה והלכו לקראתה בהתאם לצרכיה".