הדבר המיידי והמעשי שמשתמע מתיאוריית דאו הוא מגמה עולה ומגמה יורדת:
1. מגמה עולה - היא סדרה רצופה של פסגות ושפל שכל אחת גבוהה מזו שקדמה לה.
2. מגמה יורדת - סדרה רצופה של נקודות פסגה ושפל שכל אחת נמוכה מזו שקדמה לה.
חשוב! גם נקודות הפסגה והשפל צריכות להיות גבוהות/נמוכות האמת מהשנייה לפי העניין.
המשתמע מכאן, היום אפשר בקלות יכול להגדיר מגמה. קל גם לזהות שינוי מגמה.
אחת הטענות של דאו הייתה שעל מנת שתהיה מגמה שני מדדי השוק צריכים לנוע באותו כיוון. דאו פיתח שני מדדי מניות. דאו המציא שני מדדי מניות: האחד מדד מניות התעשייה מדד הדאו שמכירים היום, והשני מדד מניות התחבורה. דאו אמר שכדי שהעוצמה של המגמה תהיה מקסימלית שני המדדים צריכים לנוע באותו כיון. אז אלו היו המדדים היחידים בשוק. אם הם נעים באותו כיוון העצמה היא מקסימלית בהיבט הכיוון. בארץ לבחון את מדד ת"א 25 מול ת"א 100 זה חסר משמעות, אבל למשל ת"א 25 מול מדד היתר נותן אינדיקציה טובה יותר. למשל היום בארה"ב מדד הנאסד"ק ומדד ה-S&P.
טענה נוספת של דאו היא שניתוח המגמה הולך ביחד עם ניתוח נפח המסחר. כדי לקבל תמונה שלמה יש לנתח את גרף המגמה יחד עם נפח המסחר. למעט המחירים בגרפים, נפח המסחר הוא נתון העומד בפני עצמו ומקבלים אותו מהמסחר. שאר האינדיקטורים נשאבים מנתונים אלו של שערי הגרפים.
הכוונה כשמדברים על שיא חדש היא שהקונים חזקים מהקונים של השיא הקודם. לגבי שפל חדש מדובר על מוכרים חזקים יותר מהמוכרים בפעם הקודמת, ואלו סימנים שמעידים על היפוך מגמה. נפח המסחר עוזר לזהות את העוצמות.
|