בעוד שכל קרנות הנאמנות דומות במבנה שלהן, הרי שהן נבדלות זו מזו בסוג הנכסים המוחזקים על ידיהן. קיימים שלושה אפיקי השקעה בסיסיים: 1. מניות - מייצגות בעלות או שליטה בחברה. הן נוטות לעלות בערכן לאורך זמן ויש להן פוטנציאל להשגת תשואות גבוהות מאלו של אפיקי השקעה אחרים, בטווח הארוך. מנגד, שערי המניות נוטים להיות תנודתיים יותר ממחירי ני"ע אחרים ובתקופות מסוימות הן יוצרות הפסדים למחזיקים בהן. 2. אגרות חוב - מייצגות התחייבות של חברה או של ממשלה. כאשר משקיע רוכש אגרת חוב, הוא מלווה למנפיק האיגרת סכום כסף (הקרן) לתקופה שנקבעה (תקופה לפדיון), אשר יכולה להמשך בין מספר חודשים לשנים רבות. בתמורה, משלם המנפיק ריבית בשעור שנקבע מראש. כאשר מגיע מועד הפדיון של האג"ח, המנפיק משלם לבעל האיגרת את הקרן. לכל אג"ח ישנו מחיר, אשר נקבע על פי הביקוש וההיצע בשוק. מחירי השוק משתנים מידי יום, בשל גורמים שונים ובכלל זה תנודות בשעורי ריבית, איכות האשראי והזמן הנותר לפדיון. בד"כ ההכנסות מאג"ח מגיעות בצורה של תשלום ריבית, ופירעון הקרן במידה ומוחזקות עד מועד הפדיון. מכיוון שמחיר האג"ח מושפע בעיקר משינויים שעורי הריבית, וכן מתנאי השוק ומארועים כלכליים ופוליטיים שונים, ניתן לממש רווח (או הפסד) הון במידה ומוכרים את האג"ח לפני מועד הפדיון. 3. כספים - השקעה בנכסים שקליים לטווח קצר. נכסים אלה נתונים לתנודתיות קטנה, אך יחד עם זאת בד"כ, נושאים את התשואה הנמוכה ביותר, בטווח הארוך.
|